תמימותך נדפת לה
מבעד קרום בתולייך
במבטך מנסה לאחוז
את העננה
החומקת לה כפעוט
במבט מושפל, מביט מעלה
אל הבלון שהחזיק בידו
לפני כשבריר שניה.
בנשימה אחרונה
שואפת את העננה
לריאותייך הסדוקות
ומחזיקה.
מחזיקה
בקצה זגוגית עינייך
את דמעת הילדות
הנופלת לאיטה
לקול צווחת ההתנפצות
משחררת בנשימה
כבר לא זעירה
את שארית
האתמול. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.