כמה שהמוות מתוק...
השחרור הגיע רבותי! לא לא עוד סבל, אין עוד איסורים!
ומצד שני- לא אזכה שוב לראות את קרני השמש המחממות.
קרני השמש הולכות ובאות. לפעמים הן בשמיים מחממות את גופי,
ולפעמים הן נעדרות וגופי סובל ממנת קור אדירה.
והמוות- המוות הוא סופי ונצחי לא כמו החיים, השמש, האהבות,
הדקות השעות והימים.

בשעה שאני גוסס אני ניזכר במקרה שקרה כשעוד היתי צעיר:
באתי לאמי כולי נחנק מדמעות, להודיע לה שציפור השיר אשר היתה
בכלוב איננה עוד שם. היא חיבקה אותי ונישקה אותי, כמו שרק היא
יכולה. "ילדי הקטן" היא לחשה ברכות "הציפור היתה חיבת לברוח,
היא לא יכלה להשאר לנצח. ציפור זקוקה לשחרור"

זקוקה לשחרור...
זקוקה לשחרור...
כולנו זקוקים לשחרור