הוא הסתכל עליה במבט נואש
לבו צעק אך הוא לחש:
"למה את, דווקא?"
והיא שוכבת שם קפואה
וכך לבד אותו משאירה
ואת התשובה לקחה איתה.
היא אינה עוד בחיים
השתחררה מארץ האימים
פרשה כנפיה אל העננים
והצטרפה אל מחול המלאכים.
היא היתה האור בעיניו, השיר באוזניו
היא היתה לו כוכב בחשכה
היא אהבה ברכות
ו"הרגה" ת'בדידות.
הם היו רצים בשדות
היא קטפה לו פרחים
הוא קלע לה צמות
הם היו פוסעים בשבילים
היא נתנה נשיקות
הוא דקלם לה שירים
היא אינה עוד בחיים...
המחבל היום במקום אחר
הוא דקר אותה, והפך לשוטר.
עם מדים ספוגים בדם
הוא נראה עכשיו כמו כולם.
היא אינה עוד בחיים...
וציפור קטנה על אדן החלון
היטתה את ראשה, ובמבט לאחור
צייצה בקולה - כמו אומרת שלום
פרשה כנפיה ונעלמה כחלום |
