אתה נכנס לחדר, חשבת להפתיע אותי,
רואה אותי שוכבת שקטה, נראית תמימה במיטתי!
צופה בי עם חיוך שמעניק אהבה, אך עם זאת שאתה קולט החיוך קטן,
נעלם, אני... אני מתה!
אינני נושמת, ליבי לא פועם, עזבתי אותך כילד מסכן.
הדמעה מעינך יורדת ללא שליטתך, פוגעת בפניי וזולגת כאילו דמעתי
ולא דמעתך! מסמלת את הקשר העמוק ביני לבינך. תמיד כשהיית עצוב
הייתי עצובה איתך, אך עכשיו כשאתה עצוב ועזבתי אותך, אני אינני
עצובה! אני מאושרת ושמחה בעולם שקט, עולם נפלא. אינני פה לתמוך
בך, בצעתי מעשה אנוכי, לצערי בך הוא פגע.
נופל מרגליך מההלם הקשה, נשכב לידי בוכה ובוכה. צועק ומתפרץ על
גופתי המתה:"איך יכולת אחרי שהבטחת שהשירים הם רק שירים
והסיפורים רק סיפורים?!"
אך אחרי שמתפרץ ואני מהדמעות רטובה, נושק לי על שפתיי שדיי
קרות, אינן מעניקות יותר אהבה!
ושוכב שם שקט,מילל יללות, ראשך מונך על החזה שלי והדמעות לזלוג
לא מפסיקות! אינך יודע מה לעשות, אין איש בביתי, האם לברוח או
לחכות?
האם לעשות כפי רצונך, להישאר עם גופתי כאן במיטה, לנסות לדמיין
שאני כאן איתך, כי מתה אני וזה לא משנה אם יקח עוד שעה עד
שלבית החולים תצלצל ותקרא לקחת אותי לחדר המתים, שם מקומי עד
הלוויתי!
ואחרי שנקברתי המשך בחייך! תמצא אהבה חדשה שתמלא את חייך! אהבה
שתקטין את החור שהשארתי, את החור בליבך שלו בלי כוונה גרמתי!
אז נכון שישאר חור קטנטן, בעזרתו תזכור אותי וכשתיזכר בי תזכור
שגם המוות הוא חלק בחיים המלמד אותך על עצמך יותר מכל הדברים
האחרים!
יום אחד תהיה מאושר ואז תזכר ותחייך חיוך בידיעה שאני שמחה
ועכשיו גם אתה, העולם יראה מושלם במחשבה ששנינו שמחים ואתה את
החיים קצת יותר מבין!