מהרגע הראשון שנולדים- סובלים. מהרגע שמוציאים את ראשינו לאור-
אור שמלא בנקודות שחורות שבעצם עושות אותו חושך. יוצאים מהחור
של אמא בקושי ובסבל רב, מלאים דם ובוכים. ואז, עוברים את יסורי
הילדות, יסורי ההתבגרות ויסורי הזיקנה וכמובן יסורי המוות.
ובכל זאת, למרות שאנו חיים מסבל לסבל- כולם רוצים לחיות. אנו
ממשיכים את המסע הארוך והמפרך, עושים הכל כדי להשיג את
מטרותינו. ובסוף- מתים. מתים ושוכחים. כאילו כלום לא היה, גם
כשזוכרים בסוף שוכחים. החיים הם קומדיה מאת חנוך לוין.