בלילות סערה חשוכים וגשומים
שוכבים הפעוטות ובוכים לכרים,
רוצים הם להיות חזקים וגדולים
לקחת חלק מלא בחברה שואפים.

טקס אפל ונתעב יבצעו הם,
קורבן שממנו גדולים חיש יצאו הם.
טקס אפל שעליו יתחרטו הם,
קורבן שממנו מנוס לא קיים.

יקריבו את הילדותי
ויזכו בבנאלי.
יקריבו את ההתלהבות
ויזכו בהתנשאות.
יקריבו את האושר
ויזכו במלנכוליה.
יקריבו את השלם
ויזכו להיות חלק.

ואז הרכים מרגישים כמו גדולים,
עם בנאליות של גדולים,
התנשאות של גדולים
ומלנכוליה של גדולים.

סובלים הם בשפע הקורבנות,
להיות חזקים כבר חדלו לקוות,
עורגים לימים השמחים כפעוטות,
אך מקורבנות מנוס לא קיים.

חלקם בסיגריות ירגיעו עצמם,
חלקם בשתיית אלכוהול למכביר,
חלקם בסמים אחרים ישתמשו,
וחלקם בלי כימיקלים את עצמם יהרסו.

כולם קורבנות אומללים
של טקסי מעבר אפלים,
נושאים צלקות לשאר החיים.
אחת הטרגדיות של המתבגרים.