היא הייתה קוראת מחשבות. היא גילתה את זה עוד כשהייתה ילדה
קטנה. ומהרגע שעלתה לאוטובוס היא הרגישה אותו שם, מחכה לרגע
המתאים. היא ידעה מה הוא חושב ומה הוא מתכוון לעשות. וזה הולך
לקרות ממש בעוד כמה דקות, לא יותר משלוש. היא לא תספיק לרדת!
ואם היא תרוץ לספר לנהג - הוא לא יאמין לה. הוא ממש לא נראה
כזה. ומי בכלל יאמין למישהי שטוענת כי היא קוראת מחשבות? היא
התיישבה בחוסר ברירה על הספסל האחורי של האוטובוס.
היא תמיד הייתה תלמידה טובה. בבתי-הספר שבהם למדה תמיד קיבלה
90 ומעלה בכל בוחן ומבחן. היא לא ידעה אם היא באמת אהבה ללמוד
או שזה היה בגלל ההורים שלה. הם תמיד דחפו אותה ללמוד עוד ועוד
ולאט לאט היא פשוט קיבלה את זה כמובן מאליו. והיא דווקא הייתה
די טובה בזה. החומר זרם לה בקלות. היא קלטה כל דבר... ממש
תלמידה למופת.
היו לה כמה חברים. כן, אפילו חמישה! שניים מהם רציניים. השאר
לא כל-כך. לא שהיא שכבה אתם חס וחלילה - ההורים שלה היו הורגים
אותה אם הם היו מגלים - הם רק התנשקו ויצאו פה ושם לכל מיני
מקומות. בעיקר סרטים. בבית-הספר כולם, חוץ משאר היורמים, צחקו
עליה וירדו עליה שהיא תולעת ספרים ואפילו היו עליה ריכולים
שהיא נותנת רק לאבא שלה. זה עשה לה דמעות בעיניים. היא לא באמת
הייתה כזאת! בפנים היא הרגישה אחרת. בפנים היא רצתה להיות כמו
כל אחת אחרת. היא הייתה יפה עם שיער שחור ועיניים ירוקות
ודווקא היו הרבה בנים שעשו לה עיניים ברחוב.
האנשים העומדים באוטובוס נדחפו אחד בשני והסיחו את דעתה. איזה
טמבל החל לצעוק על אישה מבוגרת אחת שתפסיק "לנעוץ את המרפק שלך
בצלע שלי, זקנה מטומטמת!"
היא סידרה את חזייתה מאחור, בתנועה כזו שאף אחד לא ישים לב, אך
לפתע נפלה החזייה והחליקה! לא היה לה נעים אז היא השאירה אותה
ככה בתקווה שאף אחד לא ירגיש.
היא דווקא תמיד רצתה שכולם ידעו איזו יפה היא ואיזה גוף שווה
יש לה. אך המוסר שבפנים לא נתן לה לשחרר את הרצון הזה.
היא קראה אותו שוב. הוא עומד לעשות את זה בכל רגע. הנה הוא
שולח את ידו מתחת למעיל הדובון המנופח. הוא נראה מפוחד. אבל
הכל כנראה בשביל האלוהים, לא? וברגע שהיא הבינה כי זהו הסיכוי
האחרון שלה להשתחרר מכל זה, היא קרעה בכוח את החולצה שלה ונתנה
לשדיים שלה לעמוד כך זקופים מול קהל הנוסעים ההמום שבאוטובוס.
מכיוון כלשהו נשמעה שריקת התפעלות וזה אף חיזק לה יותר את
הביטחון. היא הורידה בבת אחת את מכנסי הטרינינג, התחתונים
והגרביים עם הנעליים ונעמדה שם כך באמצע האוטובוס, עירומה
לגמרי, יפה מתמיד. היא ראתה אותו מרים את היד, בעוד שנייה זה
ייגמר. יש לו משהו סביב המותניים, חוטים כלשהם, מחוברים
לחגורה. היא הרימה את כפות ידיה לאוויר וצרחה: "יש לי גוף שווה
פיצוץ!"
והאוטובוס התפוצץ...