הוא היה העץ הכי גדול, בשדה הכי מרכזי, עם הריח הכי נעים, עם
העלים הכי ירוקים, עליו היו הציפורים הכי יפות. היו לו הרבה
פירות וכל אחד מהם היה הכי מתוק והכי מזין.
האנשים היו באים אליו יום יום וקוטפים ממנו את הפירות,
מתיישבים בצילו ואוכלים, משחקים, ונהנים.
בוקר אחד, התעורר העץ וכרגיל, חיכה שיבואו האנשים.
אך עוד לפני שבאו הוא זיהה על אחד הענפים הנמוכים פרי קטן,
מצומק, יבש וחולה. העץ, שפחד שהאנשים יבואו ויחשבו שהעץ עצמו
נרקב וכבר לא מניב את הפירות הכי טעימים והכי מזינים מיד הפיל
את הפרי לריצפה. הוא הפיל אותו הכי חזק שיכל כדי שיפגע בריצפה
ויתפרק.
אך הפרי היה חזק ולא התפרק. כשהאנשים הגיעו הפ מצאוהו על
הריצפה.
"מה זה?!" צעק אחד מהם "הפרי הזה מכוער!!"
"ומקולקל!!!" הוסיף אחד אחר.
"אי אפשר להמשיך לאכול מפירות העץ!" הודיע השלישי וכולם חזרו
על עקבותיהם והלכו.
"מה עשית לי?!?!" צעק העץ על הפרי בקול שבור "תסתלק מכאן!!!!"
הפרי היה עצוב. הוא רק נולד וכבר גורש. הוא התגלגל לו למקום
רחוק.
לפתע, מצא עצמו הפרי בתוך גינה. קטנה ועלובה, והדשא בה כמעט
ולא צומח. אך היה בה קסם מיוחד, משהו שהוא ראה בה שאחרים לא
ראו, הוא החליט שפה הוא יהיה ופה הוא יתיישב.
לא עבר זמן רב ונערה צעירה יצאה מהבית הסמוך לחצר ומצאה את
הפרי.
הוא היה קטן ופגיע, חולה ומסכן, אך היה בו קסם מיוחד, משהו
שהיא ראתה שאחרים לא ראו, היא החליטה לשתול את הזרעים שבו
בגינה.
כעבור זמן מה, שהנערה טיפחה והשקיעה בזרעים, נבט צמח נהדר מן
האדמה.
הנערה המשיכה והשקתה אותו מידי יום, טיפלה בו ושרה לו והצמח
גדל עד שנהיה לעץ מדהים ביופיו.
הוא היה העץ הכי גדול, עם הריח הכי נעים, עם העלים הכי ירוקים,
עליו היו הציפורים הכי יפות. היו לו הרבה פירות וכל אחד מהם
היה הכי מתוק והכי מזין.
העץ המשיך לגדול ולגדול בעקבות טיפוחה של הנערה.
הוא הגיע למימדים אדירים ותפס כבר כמעט את כל שטח הגינה. הנערה
המשיכה לטפח את העץ, היא רצתה רק שיגדל עוד ועוד, שהוא יהיה
העץ הכי גדול בעולם. והיא לא הבינה שהוא כבר העץ הכי גדול והוא
לא זקוק לעוד טיפוח.
יום אחד העץ נשאר לבדו בזמן שהנערה הלכה לשאוב לו מים מן
הבאר.
"תראה מה אתה עושה לנו!" העץ לפתע שמע קול. הוא הסתכל מטה וראה
במרחק שיח קוצני למרגלותיו. "מרוב גודלך לנו כבר אין מקום
בגינה!!!"
"צמח קטן..." צחק עליו העץ "אתה חלש מדי ולא ראוי לתשומת ליבה
של הנערה!! תסתלק מכאן!!!"
השיח נשאר חסר תגובה. העץ, למרות תשובתו הנוקשה, הבין לליבו של
השיח. גם הוא ידע איך זה להיות לא אהוב ולא רצוי.
"עדיף הם מאשר אני," חשב לעצמו העץ "אני כבר חייתי חיים מלאים
ויפים, עכשיו הגיע הזמן לתת מעצמי לשאר."
העץ החליט לעזוב את המקום ולתת לשאר הצמחים לתפוס את מקומו.
הוא לא שתה מהמים ולאט לאט הוא נהיה חולה יותר.
הנערה ישבה כל היום לידו וניסתה לשכנע אותו לשתות מהמים אך ללא
הואיל. לא עבר זמן רב והעץ נפל ומת.
בכוחות אחרונים הוא גילגל עצמו אל מחוץ לגינה על מנת לפנות את
מקומו. שם הוא נשם את נישמתו האחרונה. וגווע.
הנערה נשכבה לצידו ומיררה בבכי.
לבסוף היא נרגעה, פתחה את העיניים וניגבה את הדמעות.
היא הושיטה ידה אל העץ ותפסה את אחד מפירותיו שהיה תלוי על אחד
מהענפים היותר נמוכים שלו.
היה זה פרי קטן ופגיע, חולה ומסכן, אך היה לו קסם מיוחד, משהו
שהיא ראתה בו שאחרים לא ראו. היא חיבקה אותו בין זרועותיה
ונתנה לו נשיקה אוהבת. היא הלכה אל הגינה ועקרה את השיח הקוצני
שהיה שם,
במקומו היא שתלה את הזרעים שבפרי.