ישבתי עם עצמי ולא ידעתי מה לעשות.
קראתי, הקשבתי, חזרתי שוב ושוב על המילים העדינות שלך, על
הניסוח המתוק.
אבל אין לי את האומץ להרים את השפורפרת ולחייג את המספר.
אין לי את האומץ להגיד לך כמה שאני אוהבת אותך, כמה שאני
מתגעגעת.
ואיך שמחתי שנודע לי שזה רק הדדי.
ואיך בכיתי שנודע לי כמה זה לא מציאותי.
אז אני ימשיך להתחבא מאחורי הכתיבה שלי
ואני ימשיך לדבר איתך במילים שחור על גבי לבן ולא במעשים.
אני מצטערת אם אני יתרחק ואני מצטערת אם אני ידרוש זמן
בלעדיך.
הרי אתה מכיר אותי, אני רק חושבת שתבין. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.