רעות רון / רוח מדברית |
ממפתן חדוותי,
עת יפקוד השרב הצחיח.
עת דרדר יעלוץ
בין סדקי אדמתי,
עת צלילות הנשימה לא יניח.
רוח קדמה תלחש,
לא ישקט עוד ליבי,
לא ירכן אל הרגע- לגעת.
ולשווא אז אגש
לכמת מכאובי,
לחינם אעריץ את הדעת.
כי יגאה בי דמי,
עם הנץ החמה,
עת קילשון חמתה תשלח.
ולא חושך ישכון,
כי אם רק הדממה,
עד ישוב וימלוך הירח.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|