ג'ני הקטנה נולדה לפני עשר שנים. ובכן, כמעט. מחר יש לה
יומולדת.
היא הולכת עכשיו עם אמא ש'לה לתחנה המרכזית. החיוך שעל פניה
מפיץ לעין כל את ההתרגשות הרבה שאוחזת בה. היום, אמא תקנה לה
את הדיסק החדש של אייל גולן.
"נו כבר אמא!" היא מושכת ביד אימה, "מתי האוטובוס הזה יגיע
כבר?"
"לא יודעת," עונה האם, "כוס אמק האוטובוסים האלה."
"כוס אמק האוטובוסים האלה!" חוזרת אחריה ג'ני, "אאאח!" מורידה
לה האמא סטירה.
"כמה פעמים אמרתי לך לא לקלל, אה!?" צועקת האמא.
החיוך נמחק מפניה של ג'ני, ופיה נפתח בחוסר נשימה במצב של כמעט
בכי, כשניצני הדמעות כבר עומדים בעיניה.
"עוד מעט יגיע האוטובוס," אומרת האם כדי להרגיעה, "ואני אקנה
לך גם את אייל גולן וגם פוקימון."
גבולות פיה של ג'ני שבים לצורתם הקודמת, ועיניה חודלות מיד
מדמעותיהן. "יש! גם פוקימון!" היא צוהלת.
מחר תוכל ג'ני להשוויץ בבובת הפוקימון העשרים וארבע שלה, בנוסף
לשבע עשרה הקלטות של פוקימון המונחות לצד הוידאו בביתה.
"אפילו לסימה יש רק עשרים ושלוש בובות!" אומרת ג'ני.
"עשרים ושלושה!" מתקנת אותה האם.
"מה?" שואלת ג'ני.
"עשרים ושלושה! בובה זה נקבה אז אומרים שלושה בובות ולא שלוש,"
מסבירה לה האם, מתמוגגת מפעולת העברת החוכמה מאם לביתה.
"אז..." מנסה שוב ג'ני, "אפילו לסימה יש רק עשרים ושלושה בובות
פוקימון. עכשיו אני אעבור אותה!"
"אוווי!" קוראת האם ומתכופפת לנשקה, "מתה עלייך כפרה! את ילדה
עם שאיפות."
חמש דקות נוספות עוברות, והאוטובוס מבושש להגיע.
"נו כבר אינעל רבק!" אומרת האם, מוחה אגל זיעה ממצחה.
"כן, אינעל..." חוזרת ג'ני אחריה כשהיא ניתקלת במבטה המאיים.
"אה... אמא," מנסה לטשטש את הסיכוי לעוד סטירה, "איך זה,
שלאייל גולן, יש לו שם כזה יפה, והוא, אוהב מישהי שקוראים לה
צילה חלון?"
"מה?" שואלת האם.
"צילה חלון!" מסלסלת לפתע ג'ני, "זה אני ששר לך, את כל שירי
אני כתבתי לכבודך..."
"לא יודעת עכשיו, תעזבי אותי," אומרת האם בקוצר רוח.
"איזה שם מצחיק..." אומרת ג'ני ופורצת בצחוק גיחוך מלאכותי,
"צילה חלון..."
חמש דקות נוספות עוברות והאוטובוס, סוף סוף, נראה מרחוק.
"אני רוצה לשלם!" קופצת ג'ני ומושכת בידה של אמה, "אני רוצה
לשלם!"
"תעזבי עכשיו!" גוערת בה האם, "את... כשאני עולה, תעלי אחרי
האיש הזה שם ותרוצי יש פנימה לתוך האוטובוס. ננסה לדחוף ת'ך
חינם."
"טוב," אומרת ג'ני במבט מאוכזב, וניגשת למאחורי האיש כשמבט
זומם ומתכנן עולה על פניה.
האם עולה לאוטובוס, כשג'ני מתגנבת מאחורי האדון וקופצת פנימה
אל בין העומדים במעבר האוטובוס, ממתינה לאימה שתגיע. בחיוך
מאוזן לאוזן היא מקבלת את אימה כשזו מתקדמת לעברה.
"איך עבדנו עליו!" צוחקת ג'ני.
"שקט!" גוערת בה האם, "לא עבדנו על אף אחד, סתמי ת'פה!"
"את סתמי ת'פה!" מחזירה לה ג'ני.
עיני האם נפקחות בזעם לרווחה. "חכי חכי מה אבא יעשה לך! אני
אספר לו איך את מדברת אלי!"
ג'ני מתקפלת במקומה במבט כעוס, חושבת איך לצאת ממצבה.
"אמא!" היא אומרת לבסוף לאחר דקה קצרה, "לחני קנו אתמול נעלי
אצבע מזהב. גם אני רוצה!"
"את לא צריכה!" עונה האם, "יש לך את הכפכפים שאבא הביא לך."
"כן, אבל..." מנסה ג'ני.
"שום אבל עכשיו!" גוערת בה האם שוב, "אני קונה לך את אייל גולן
ואת הפוקימון. זהו!"
"ואת הספר של לגעת באושר!" קובעת ג'ני נחרצות.
"מה?" נדהמת האם, "אבל בשביל מה? את לא יודעת לקרוא בלי
ניקוד!"
"אז מה! גם לחני יש אותו והיא מחזיקה אותו כשאנחנו רואות לגעת
באושר!" אומרת ג'ני.
"את יודעת מה? אני אקנה את זה לי, ואני אתן לך," אומרת האם,
"ואוי לך אם לא תלמדי לקרוא אותו! את צריכה להיות חכמה. יש שם
הרבה דברים שמלמדים על החיים!"
"יש!" צוהלת שוב ג'ני.
דקה קלה עוברת כשמוצאות השתיים מקום ישיבה באחד הספסלים
האחוריים.
"אמא," אומרת ג'ני.
"מה עכשיו?" שואלת האמא.
"תביאי ת'מפתחות שלך רגע," אומרת ג'ני.
"בשביל מה?" שואלת האמא.
"אני רוצה לחרוט ג'ני פיקצ'ו על הכיסא," אומרת ג'ני.
"אה, טוב," אומרת האם ושולפת את צרור המפתחות מתיקה.
"אמא , איך כותבים פיקצ'ו?" שואלת ג'ני לאחר שחרטה את שמה.
"תביאי ת'מפתחות, אני אראה לך," אומרת האם וניגשת למלאכה
לחיוכה המסופק של ג'ני.
"ריקי!" נשמע לפתע קול מאחוריהן.
האם מסתובבת אל הקול המוכר. "אה! נאווה כפרה, מה עניינים? מה
את עושה כאן?"
"הולכת לקניות," עונה אותה נאווה, "וגם הבטחתי לסימה לקנות לה
עוד בובת פוקימון."
"וואלה? יופי. מה עניינים ככה?" שואלת ריקי.
"וואלה בסדר. מה המצב?" שואלת נאווה.
"מצויין, חיים... איך הולך?" שואלת ריקי.
"יופי... מה קורה? מה שלום שלמה?" שואלת נאווה.
"עובד, את יודעת... מה שלום שאול?" שואלת ריקי.
"עובד... עובד... אז מה? לאן ת'ן נוסעות?" שואלת נאווה.
"לקניון," עונה ריקי, "לג'ני יש יומולדת מחר."
"אוההה!" מתלהבת נאווה.
"כן," אומרת ריקי בגאווה, "מחר היא בת עשר, ואנחנו הולכות
לקנות לה את הדיסק של אייל גולן ופוקימון."
"שני פוקימונים!" צווחת לפתע ג'ני.
"מה את אומרת ג'ני," פונה נאווה אל ג'ני, "נו, אז מה את רוצה
להיות כשתהיי גדולה?"
"ספרית!" עונה ג'ני בנחישות. "ואני גם אמכור... לק
לציפורניים... ואעשה צבע..."
"אווווי," התכופפה ריקי לנשק שוב את בתה, "איזה אוצר, כפרה
עלייך, איזה ילדה עם שאיפות!"
"יאללה כבר," אומרת נאווה, "עד שהוא זז האוטובוס הזה, אני
צריכה להספיק ל'ימי חיינו'."
"אוי, איך שכחתי," אומרת ריקי, "לא שמתי ת'וידיאו על רקורד
ב'ויוה'."
זמן קצר של פטפוטי ויוה עובר עד שמגיע האוטובוס לתחנה
המרכזית.
"יאללה, ביי נשמה!" אומרת נאווה.
"ביי כפרה, ד"ש לשאול!" אומרת ריקי כשהיא נפרדת מנאווה לשלום.
"איזה פרחה..." אומרת בשקט לעצמה.
"אמא," אומרת ג'ני, "אני רוצה המבונגר!"
"בסדר," אומרת האמא, "אני אקנה לך המבורגר. אבל קודם בואי נקנה
לך את הדברים."
"אייל גולן! אייל גולן!" קוראת ג'ני בשמחה כשקרבו אל המדרגות
הנעות, "אייל גולן ופיקצ'ו!" ממשיכה וצוהלת כשהן ניגשות לדוכן
הארעי שהציג לראווה מאות דיסקים וקלטות וידאו.
"מה בשבילך גברת? כל דיסק בעשרים שקלים וקלטות בשבע," אומר
הבחור בדוכן.
"יש לך אייל גולן?" שואלת האמא.
"אייל גולן? לקחו ת'אחרון עכשיו," עונה הבחור, "אבל אני יכול
לייצר לך למחר אם את רוצה.
ג'ני מביטה באימה בעיניים מאוכזבות.
"את רוצה אולי שרית חדד?" שואלת האם את ג'ני.
"שרית חדד?" שואלת ג'ני.
"כדאי לך, יש לה שירים מה זה יפים! מילים, חבל על הזמן!" מנסה
האם לשכנע.
"שרית חדד! שרית חדד!" קיפצה בהתרגשות במקומה.
"תביא את שרית חדד," אומרת האמא לבחור מהדוכן, "ותביא גם שני
פוקימונים! יש לי ילדה עם שאיפות."

                                       

ג'ני נולדה לפני 53 שנים. ובכן, כמעט. מחר יש לה יומולדת.
כבר עברו שנתיים תמימות מאז נבחרה לכנסת. החיוך שעל פניה מפיץ
לעין כל את ההתרגשות הרבה שאוחזת בה. היום, הולכת לעבור ההצעה
שהציעה בועדת החינוך. "יש להוציא את שירי חיים נחמן ביאליק
מרפרטואר הלימודים החילוניים ולהכניס לתוכנית הלימודים את
שיריו של אייל גולן ושל קובי עוז. במיוחד את אלו שכתב עבור
שרית חדד."
"יש לעקור את הרדידות שבשירים הישנים הללו של ביאליק ולהכניס
קצת רוח חיה והרבה יותר מעמיקה!" כך היא טוענת.
רק אתמול הופתעה מן הערב המכובד שערכו לכבודה. ההתרגשות הציפה
אותה כשגילתה שנכנסה לאולפן "חיים שכאלה". ערב שלם בו חזרו
וסיפרו את סיפור חייה עטור התארים, התפקידים והפרסים.
בקהל ישבו המוני לקוחותיה בשיער זהוב צבוע ולק על הציפורניים.
חזרו והפגישו אותה עם טל מוסרי, מנחה חידון הפוקימון בו זכתה
במקום הראשון בשנת 2007, כשהיא בת 16 בלבד. עם אלי ישראלי אשר
העניק לה את התואר מלכת הטרי'ויוה' בשנת 2012, בגיל 21. חזרו
והקריאו מתוך ספר השיאים של גינס את שמה, כשבשנת 2033, בגיל
32, הצליחה לדקלם את כל 1000 הפרקים הראשונים של 'לגעת באושר'
ללא הפסקה וללא טעות אחת.
חזרו ושידרו קטעים מתוך הסרט "היידה ביבי" אשר כתבה וביימה
בשנת 2029, בגיל 38, המגולל את סיפור חייה של גיבורה בשם "צילה
חלון" (אותה גם גילמה בעצמה) בימי ראשות ממשלתו של ביבי נתניהו
בין השנים 2004-2026, לפני עלייתו של דרעי לראשות הממשלה.
חזרו והזכירו את קבלתה את פרס ישראל לתרבות ואומנות לאחר
שהקימה את מוזיאון הפוקימון הראשון, בו הציגה למעלה מ-1000
בובות הפוקימון השונים אשר אספה במשך השנים (וקנתה, כמובן
מחברתה סימה).
המשיכו והעלו את זכרונות פועלה רבת השנים במפלגת "נקרע להם
ת'צורה" אשר תמכה בהחלפת הסכינים והאולרים אשר משמשים את בני
הנוער להגנה עצמית באקדחים ורובים בטענה ש"לפחות הרצח לא יהיה
בדם קר - אנו הישראלים אנשים חמים."
וכמובן, כל הערב לווה בשירים ממיטב הזמר הישראלי.