טוב אז הסיפור שלי מתחיל ככה, יש לי חבר שקוראים לו יוסי. יוסי
הוא החבר הכי טוב שלי תמיד היה לי כיף איתו. יום אחד הוא בא
וקרא לי שנלך לשחק כדורסל. הגענו למגרש, שיחקנו איזה שלוש שעות
וכשהחלטנו לחזור הביתה יוסי אמר לי "בוא איתי לאיזה רבע שעה
ככה", לא שאלתי לאיפה. הגענו לאיזה בניין דירות ישן כזה, עלינו
במדרגות לקומה שלישית, דלת מספר 11. יוסי דפק בדלת ואיזה איש
מוזר עם כובע לבן מצחיק כזה פתח את הדלת ואמר ליוסי "מי זה?"
יוסי אמר לו "זה בסדר, הוא איתי. אל תדאג הוא נקי" הוא הכניס
אותנו לבית ואמר ליוסי "הגעת בזמן טוב, יש לי חומר חדש משהו
משהו". הוא הוציא שקית, שקית רגילה כזאת של סופר. יוסי הכניס
את היד לשקית והוציא משהו. אני לא ידעתי בדיוק מה זה אבל שמעתי
על זה סיפורים. האיש אמר ליוסי "נו תנסה..זה בסדר." יוסי ניסה,
אני הייתי המום בחיים לא חשבתי שיוסי טיפוס כזה אבל יוסי אמר
לי "קח תנסה". אמרתי לו שאני לא יודע איך, הוא אמר לי "זה
פשוט, תעשה כמוני". אני לא יודע איך זה קרה אבל ניסיתי, ולמען
האמת הרגשתי די טוב. אבל ידעתי שזה רק חד פעמי ואני לא הולך
לחזור על זה. אחרי שבועיים ככה יוסי ואני היינו במסיבה, מסיבה
די משעממת ואז מישהו הוציא שקית ואמר "יש לי כאן משהו שיגרום
למסיבה לזרום", חלק הלכו אליו חלק התרחקו. בדרך כלל שקורא משהו
כזה אני מתרחק, אבל הרגשתי שאני רוצה לנסות שוב, ניסיתי ומאותו
רגע כבר ידעתי שזה חזק ממני.  התחלתי לבזבז את כל הכסף שלי על
זה. פעם כשאמא שלי לא היתה בבית הארנק שלה היה על השולחן,
לקחתי כסף וקניתי, כשכבר לא היה כסף בארנק החלטתי לקחת את
הטלוויזיה ואת הדי. וי. די שלנו ויוסי עזר לי למכור אותם ויחד
קנינו עוד. אני מתפלא שכל הזמן הזה ההורים שלי לא חשדו במשהו
עד שהטלוויזיה והדי. וי. די נעלמו, הם ניסו לדבר איתי על זה
ושהם ראו שאני אפילו לא מקשיב להם הם החליטו להכניס אותי למרכז
גמילה.
והיום, אני יוצא ונכנס ממרכז גמילה אחד לאחר ואני כבר מודה,
אני מכור,
אני מכור לעוגיות שוקולד צ'יפס.