להתעורר ליום שטוף שמש
לחייך לעולם חיוך של אושר
לומר הכל היה ונגמר
להתחיל מחדש בלי להפגע.

שנים של חושך וכאב
אף אחד לא שומע אף אחד לא קולט
אף אחד לא עוזר לא יודע
עד מתי.

פתאום אור חלש מאיר את החושך
אך הדרך עוד ארוכה עד סוף המנהרה
איך סוחבים את הכל
איך משתחררים מהעול.

למה צריך אסון לצאת מהחושך
למה אף אחד לא שמע
למה כולם אטומים
למה טוענים את אשמה

מקום קרוב בלי חיבוק
מקום רחוק עם ליטוף
מקום קרוב סגור
מקום רחוק תומך ומעודד

מה עשינו שזאת קיבלנו
למה להתעורר עם פחד
פחד שהכל יחזור
מתי ניהיה מאושרות

לקום בבקר לראות אחת את השניה
ולדעת שאנחנו חולקות את אותו הכאב
את אותו עבר
אמא ובת תומכות זו בזו לא ליפול.

נלחמות בעבר ומנסות להמשיך
לשכוח הכל ולראות את האור
אור שמש ויפי העולם
מתי יהיה לנו אור?