יום צהוב. ענן אבק מכסה את השמש. חם, וקר, ואי אפשר להחליט אם
להוריד את הסוודר או להתכרבל בתוכו עוד. אולי לאסוף את השיער
הארוך כלפי מעלה, לרענן את הצוואר, או אולי להרגיש כך לרגעים,
בקרירות נעימה, תנועות רכות על זרוע חשופה.
אני עומדת באמצע השביל. נאבקת. מכניסה את הסוודר לתיק.
יום עכור. אפשר להביט לשמים באמצע היום בלי להסתנוור. אפשר
לחוש את גרגרי החול הדקים מרחפים מעליך, עוטפים אותך, חודרים
לכל פרט בקיומך. האוויר גם הוא יבש, דחוס, ומים מייבשים עוד
יותר. קשה לשתות. עיניים נעצמות.
שפתיים יבשות.
אמצע עיר. ירוק. אפור. לא מדבר. לא דיונה. צהרים. חם לי, קר
לי, קשה להחליט.
תשוקה לים.
לערב. גלים מצליפים בפניך, שוטפים בקצף לבן כל התנגדות.
כאן, רק קרח יבש.
שעת רוחות מזרחיות.
לשונות אש על פניך.
אדים צורבים.
אולי כך נראה הגיהינום.
יום אחד אדע.
שיערי ארוך מידי, אני מחליטה, בתנועה עייפה מעגלת שובל רך,
לוהט, להרגיש לטיפות אחרונות על גופי. הוא אינו מתאים ליום
כזה.
יום של שינויים. יום מוזר. מאותם ימים בהם אתה בטוח שאם משהו
נועד להתרחש - היום הוא היום. אש. מדרכות עמומות. אנשים
דהויים. היכן להסתתר? מי יודע מה מניע אנשים ביום כזה.
אולי זה דווקא-
גן עדן?
טירוף.
למי? למה? לנשרים בקצות הצוקים, לנחשים, לדם החם.
אני, רק שיערי ארוך מידי ליום כזה. פחם ביום צהוב.
גיהינום משתולל. צהוב מכסה ערפל מכסה שמש.
רגליים חשופות על פח מעוקם. סכין חלודה. אולי מספריים. מתכת
לוהטת, רקועה. שיער אינו שיער. אינו מתאים. מגע אחרון-
גזירה.
צוואר חשוף.
קרירות איטית.
רוח מזרחית. רוח קדים.
מה מניע אנשים ביום כזה.
שיגעון.
היוצא ביום כזה מביתו מסוגל לכל.
יום צהוב. עכור.
יום של שינויים.
יום מוזר.