יש נוף ממולי. באמת.
אבל אני מסתכלת על הגדר.
גדר תיל מסולסלת ארוכה.
יש נוף ממולי.
נחל אמיתי
ואדמה שאפשר לדרוך עליה.

ואני מסתכלת על האוויר שביני
לבין הנוף. באמת.
ואני מסתכלת על
התמונה שהיא הנוף,
ולא על הנוף עצמו
וזה משגע.

אני מניחה שזה מה שקורה כששוכחים מהמשאלות.

כשכל תזוזה נדמית כבלתי נסבלת לביצוע
וכל מחשבה מאומצת גורמת לי לוותר
זה מה שנקרא
חוסר ממשות
אמיתי.

יש אנשים בתוך המכונית
אנשים
באמת
חיים את המרחק בין הנחל לעלייה שמולי,  ויודעים
נמצאים  
איפה שאני לא    אבל הם  כן
וזה אמיתי, שם למטה
ממשי
להפליא.
קיים.

הריח המופלא של האוויר
הקימורים המופלאים של הנוף שמולי
זה האור שהולך ומזכיר
זה האור,
שנופל וגורם וקובע וציין
ומריח ומורגש
ואמיתי
אמיתי