לילה, כולם ישנים.
מחוגי השעון זזים בקביעות,
ואני במיטה שוכבת, כותבת. חושבת, מהרהרת
ולא רוצה לישון למרות העייפות המשתלטת.

חושבת על זה שאני אוהבת לחיות.
אוהבת לקום בבוקר לשמש זורחת,
וללכת לישון עם ירח עגול ויפה שמאיר רק אותי.
אוהבת לראות חיוכים של אנשים,
דמעות של שמחה,
אוהבת לאהוב.
ולא מבינה איך לפעמים יכול להיות לאנשים כל כך רע,
איך יכול להיות שלפעמים לי כל כך רע
שאפילו מחשבות של מוות עולות בראשי.

ולמרות שכולם כרגע ישנים,
השמש עוד לא זורחת
את הירח מהחדר לא רואים,
אין אף אחד שמחייך מולי
ואין אף אחד שבוכה משמחה,
אני עדיין שוכבת במיטה, כותבת.
חושבת, מהרהרת-
על כמה שטוב לי עכשיו,
ואולי הכל בעצם בזכותך...

21/3/02
3:56