בטלוויזיה הם ראו עוד פיגוע.
הצ'ימידן,
מוכן כבר על השולחן.
המדים מגוהצים,
מוכנים
וגם כלי רחצה
ומראה
וארנק עם מעט כסף
ותמונה.
אל תלך,
היא ביקשה.
זו חובתי,
הוא השיב.
אך אני אשתך,
היא אמרה בתחינה
והמדינה היא אימי,
הוא השיב.
את נעליו השחורות שרך
וגם גומיות לא שכח.
נשיקה בדלת,
חיבוק במדרגות
והנה הוא הלך,
הלך על מנת לשוב.
אל תלך,
היא ביקשה.
זו חובתי,
הוא השיב.
אך אני אשתך,
היא אמרה בתחינה.
יהיה בסדר,
הוא השיב.
בטלוויזיה אמרו היה ירי.
חיילים נפגעו,
והיא כבר ידעה
ולמרות שהדמעות
חנקו את גרונה,
"יהיה בסדר",
היא מלמלה,
לבתה
שבעטה לפתע
מתוך בטנה.
אל תלך,
היא ביקשה.
זו חובתי,
הוא השיב.
אך אני אשתך,
היא אמרה בתחינה.
אני הולך למען הדור הבא,
הוא השיב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.