+אמא שלי מוצצת לפועלים ערביים...
-די!
+מה?
-למה הסיפורים שלך חייבים להתחיל עם הפרובוקציות האלה של מין
אוראלי וערבים? זה נמאס כבר.
+מה אני אעשה, זה אוטוביוגראפי על אמא שלי, שום פרובוקציה.
טרגדיה, סיפור עצוב, אתה פשוט קוטע אותי באמצע.
-למה: "מוצצת לפועלים ערביים", מה רע ב:"עוסקת בזנות"?
+זה חלק מהטרגדיה, היא לא ממש מוכרת את גופה, היא מתמקדת במין
אוראלי כי הכוס שלה רקוב לגמרי
-דייייי!
+מה?
-אתה רואה, גם שלא בתוך הסיפור, אתה פרובוקטיבי ויש לך הגדרות
מגעילות
+אתה סתם אנטי, נקרע לה איזה עורק בואגינה והיא סובלת מאנמיה,
הכל מסריח לה, בגלל זה היא התנקזה לשוק הזה של פועלים
פלשתינאים ממחנות פליטים, שהם פחות בררנים, הנה יש כאן חוות
דעת של מומחה, סאקונד אופניון וצילומים שאפשר לשים אותם בכריכה
החיצונית
-לא, אני לא רוצה לראות, די עזוב, באמת לא משנה, תחפש הוצאה
אחרת שתוציא לך את הספר הזה
+אבל מה אכפת לך, אני משלם
-מותק, אני, זה לא אמא שלך
+אתה לא אמא שלי? אמא שלי מוצצת לערבים כדי להציל את חייה.
תיכף נבדוק את זה, עכשיו תעשה מה שאני אומר!
-טוב תרגע, תוריד את האקדח אני אוציא לך את הספר.
+תוציא לי את הספר? הצחקת אותי, נוסעים למחסום ארז, שתלמד מה
זה לצחוק על אמא שלי.
-מה אתה תכריח אותי למצוץ להם?
+למצוץ להם? למה למצוץ? אתה סובל מאנמיה בתחת?
-די, תרגע, בוא ננסה לעשות סוף אחר לסיפור הזה, עכשיו זה הכל
נראה כמו בדיחה עם סוף נמוך.
+בדיחה? אני לא חושב שזו בדיחה. הייתי מגדיר זאת כטרגדיה שמכה
שנית: פועלים ערביים יזיינו אותך בתחת עד שיירקב, אחר כך
תמצוץ להם. זה לא ייפסק לפני שתייצר מספיק כסף שיפתה הוצאה
לאור להוציא את הספר המעולה שלי