[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








המבחן השנתי

כבר למחרת ניגש הפרופסור לניתוח המבחן בחשבון:
"רואה אני חביבי, שאצל הרוב קיים איזה פחד מפני  9. כאילו איזה
דרקון נוראי עמד לפני שערי 9 והפחיד אתכם להיאבק עם 9. ודווקא
9 היא הסיפרה הקלה ביותר, שאפשר בקלות להתגבר עליה, אם רק
יודעים את הכישוף, שמכשפה שרצתה להכשיל אתכם הטילה עליה. ומי
יודע את כישוף נגד, שיפרוץ את חומת הפחד.."
"הפרופסור!" קראו אחדים  מהכיתה.
"לא, חביבי, לא רק הפרופסור, אלא אתם כולכם. וזאת תוך שעה אחת.
כל כםל וחילוק עם  9. אבל, דעו לכם, שזה יהיה  הסוד רק של
חניכי  "אולבורג". לאף אחד מיהירי 'קולגיום' לא נגלה את סודנו.
מבטיחים?"
"מבטיחים!"
"ועתה נתחיל. שמונה וכעמה  זה תשע? אתה!"
"אבל פרופסור, זה כל ילד קטן יודע.."
"תגיד לי!"
"שמונה ואחד .."
"הם.."
"תשע!"
"לא חביבי. מעתה תאמר תשע כפול תשע הם שמונים ואחת. במקום
להגיד שמונה ואחת, תגיד פשוט שמונים ואחת. תגיד עוד פעם: תשע
כפול תשע הם.."
"שמונים ואחד."
"תחזור, חביבי על כל הנוסחה!"
"תשע כפול  תשע הם  שמונים אחד!"
"יופי, תזכור חביבי, מה שאמרת ותרשום לך במחברת. ועכשיו שבע
וכמה הם תשע? אתה!"
שתים!"
"תכתוב בבקשה על הלוח: שמונה כפול תשע  הם  72. מה עשית?"
?זה לא ברור לי.."
"מה לא ברור כאן? כל תוצאות כפל של תשע הן 9. למשל  שמונים
ואחת! שמונה ואחת הם תשע, ששים ושלוש..שש ושלוש הם תשע. נכון?
"נכון, אבל איך נדע ?"
"פשוט. פשוט. לכל סיפרה, שקשורה בכפל 9, נוריד 1 ואז אנו
מקבלים את החלק הראשון של התשובה. נחבר לסיפרה זאת את ההפרש ל-
9 וכבר יש לנו  החלק השני של התשובה. אתם באים לאבא  ואומרים
לו: "אבא, היום למדתי את כל הכפל של 9. תשאל אותי מה שאתה
רוצה." אז אבא אומר: "ככה? אז אם אתה חכם כזה. תאמר לי כמה זה
9 כפול 8?" רק שמעת 8, אז מיד אתה מוריד  לו 1 ויש לך  7.
ועכשיו  במהירות אתה מחשב  7 ועוד 2 הם 9 ואתה פולט במהירות:
72. "יופי", אומר אבא, " וכמה זה 6 כפול 9?" אין בעיה: אתה
מוריד מה - 6  אחד  ויש לך 5,
5 ועוד 4 הם 9 ואתה עונה  לו מיד: 54. הבינותם? פחות 1 ואחר כך
להוסיף לסיפרה שיהיה 9. בבית כתבו את כל לוח  הכפל  של 9.
ועכשיו כדי שלא תשכחו  כמה זה פשוט, נתחיל מיד לתרגל. תיגש
ללוח  וכתוב מהר. תשע כפול חמש! נכון. במקום חמש -ארבע. ארבע
ועוד חמש, כלומר 45. תפסת? ועכשיו אתה! שבע כפול תשע. 6. בסדר
ועוד 3  ואתה כותב :63. התשובה נכונה!"
במשך שעה שלמה תירגל הפרופסור את כל תלמידי הכיתה, עד שהיה
משוכנע, שהם הבינו את העיקרון, שיעזור להם לזכור ביתר שאת את
בעיית כפל ה- 9 , שמפניה נרתעו קודם.
"מחר נלמד את החילוק ב- 9. עוד יותר קל. פשוט הפוך מכפל. שמא
מישהו, זאת לא חובה, יכתוב בבית לוח החילוק ב- 9 ויגלה את
הכישוף  המלא הקשור בסיפרה: 9."
על אף הבטחת התלמידים לשמור על הסוד,  איך התגברו על הכישוף,
לא יכלו ההורים להתאפק מרוב שמחה וגאווה ותוך התגרות  בשכנים,
ששלחו את בניהם ל'קולגיום', סיפרו להם, איך הפרופסור שלהם תוך
שעה אחת בלבד, לימד את בניהם את כל הכפל של 9, שבגללו נכשלו
ב'קולגיום', שהמשיך, לפי המסורת העתיקה ללמד  כל יום סיפרה אחת
בלבד, אפילו  9 כפול 1.
למחרת חיכתה לפרופסור הפתעה נעימה. על השולחן נמצאה מפה גדולה
ומגולגלת של איטליה.
"למי אני חייב תודה?. באמת  חשבתי, איך אלמד ידיעת הארץ ואין
לי אפילו מפה אחת."
"זה אבא שלי מסר לי בשביל הפרופסור, אבל זה רק לזמן, שאני
לומד, כי המפה שייכת לארכיון המועצה ובעצם אסור להוציא אותה
מהמגירה. אבל אבא שלי, לאחר ששמע ממני את האגדה היפה שאדוני
הפרופסור סיפר לנו, אמר: "איך הוא יכול להסביר להם,  היכן
סיציליה, סירקוזה ומסינה, בלי מפה ובכלל מיקומה של איטליה
ואפילו בולוניה שלנו!"
"יפה מאוד. תגיד לאבא, בשמי תודה רבה מקרב לבי ושאשמור על
המפה, כמו על בבת עיני. ואם כך נשלים את הסיפור על דאמון
וניקיאס. הבה נזכור, ששני הידידים חיו בעיר סירקוזה שבסיציליה.
מי , חוץ ממיקלה, שהביא   את המפה ובטוחני, שאביו הראה לו את
מיקומה של סיציליה ואף סירקוזי. אולי  רפאלו? בוא תיגש למפה
בלי פחד. על בן איטליה לדעת את מיקומה של ארצו וכל חלק ממנה.
היודע אתה  מה צורת איטליה?"
"כן. מגף!
"נכון! אז תמצא אותו."
"הנה הוא. כאן!"
"היכן?"
"כאן!"
"אני עוצם את עיני וגם כל הכיתה עוצמת עיניים ואיננו רואים על
מה אתה מצביע. היכול אתה להגיד לי, היכן נמצאת איטליה. בצפון?
בדרום? במערב או שמא במזרח? באירופה ? אסיה? אפריקה? היכן? יש
סביבה  ארצות רבות ואיך נמצא אותה?"
"אבל אני רואה אותה ורק לא יודע, איך להגיד.."
"אין לך קל יותר. גש למפה. תפרוש את זרועותיך לצדדים, כאילו
חלילה צלבו אותך. ככה. ועכשיו שימו לב, כל הכיתה. במקום את
רפאלו, ציירו במחברת על מחצית העמוד - צלב. ציירתם ? המקום
למעלה בצלב, היכן נמצא ראשו של רפאלו,  נקרא: צ פ ו ן, כי הוא
צופה למעלה ומציין רק  ארצות , שהן נמצאות למעלה במפה . ארצות
אלה נקראות: ארצות הצפון. המקום למטה, בו נמצאות רגלי רפאלו
ובחלק התחתון של המפה נקרא: ד ר ו ם, הכיוון שאליו פרושה זרועו
הימינית של רפאלו, כלומר ימנית במפה נקרא: מ ז ר ח. הוא נקרא
כך, כי שם השמש זורחת והארצות הנמצאות שם נקראות: ארצות המזרח.
ואילו  הזרוע השמאלית של רפאלו, כלומר הצד השמאלי במפה נקרא: מ
ע ר ב, כי זהו המקום בו השמש שוקעת בבוא הערב. אני חוזר: צפון,
דרום, מזרח, מערב. אלה הם כיווני ארבע רוחות השמים. אי לכך
ארבעת הכיוונים אינם נותנים לנו את הכיוון המדויק. ומה עם
המקומות שלא נמצאים בדיוק בצפון, אלא קצת שמאלה מזרוע הצלב או
ימינה ממנו. כך גם בדרום, במזרח ובמערב. מן ההכרח לדייק יותר
ולהוסיף כמה קווים.
לכן חביבי, עליכם להעביר  במרכז הצלב שני קווים אלכסוניים.
אחד מימין למעלה שמאלה למטה ואחד משמאל למעלה ימינה למטה. אות
X  גדולה. ככה. ועכשיו נרשום למעלה בצד הימיני: צפון מזרח ובצד
שמאלי: צפון מערב. אותו הדבר למטה: מצד הימין דרום-מזרח ומצד
שמאל: דרום-מערב. רשמתם? כן. עתה, חביבי קיבלנו מה שנקרא
בגיאוגרפיה" שושנת הרוחות, ואנו מסוגלים להגדיר יותר מדוייק את
מיקום הנקודה המבוקשת .שושנת  הרוחות, כפי שאתם רואים כוללת,
לא ארבעה, אלא שמונה כיוונים. אחרי שנעשינו יותר חכמים, נחזור
לאיטליה ולמיקומה."
"איטליה נמצאת בדרום."
"נכון. יש מישהו שיודע, איך נקראת כל היבשה, שאיטליה נמצאת
בדרומה, כן, אתה".
"אירופה!"
"נכון. כולם ירשמו עכשיו במחברת: איטליה שלנו נמצאת בדרום
אירופה.ועכשיו, רפאל, הרואה אתה היכן סיציליה?"
"כן. סיציליה נמצאת בדרום איטליה"
"יפה. האם היא   חלק של איטליה?," היא חלק של איטליה, אבל היא
לא מחוברת אליה. היא .."
"אי! כל מקום, שמוקף מכל הצדדים בים נקרא אי. הרואה אתה בחלק
הצפוני של    סיציליה עיר, ששמה מסינה?"
"כן!"
"על שם העיר נקרא המיצר בין איטליה וסיציליה: "מיצר מסינה".
השם 'מיצר' מצביע, שזהו מקום צר של המים בין יבשה והאי או בין
שתי יבשות."
"וסירקוזה?"
"כן. זאת היא עיר בחלק הדרומי של סיציליה."
"בדיוק באמצע?"
"לא היא בעצם בחלק דרום-מזרחי של האי."
"יפה. תודה רבה! אגב, האם אתם  מוצאים עוד איים באיטליה, מלבד
סיציליה?"
"אני!! יש עוד שני איים. אחד יותר גדול והוא  סרדיניה וצפונה
ממנו יותר קטן והיא קורסיקה."
"יפה מאוד. שמא תיגש למפה ותקרא לנו, מה הם הימים  המהווים
גבולות לאיטליה."
"בצפון-מזרח, במקביל לאיטליה: הים האדריאטי ובדרום-מערב: הים
הטירני"
"יש עוד! בצפון-מערב!"
"כן. בצפון-מערב : הים הליגורי.."
" ואת הים הגדול והעיקרי, שלחופיו מונחות מדינות רבות. מה
אתו?"
"סליחה! איך לא הזכרתי אותו. ברור: הים התיכון."
"נכון. ומכאן נקראות כל המדינות החונות על חופיו: מדינות ים
תיכוניות והעיקר, האקלים השורר בהן נקרא: אקלים ים תיכוני.
טוב. בשביל היום, מספיק. אני חושש, שתתאבנה לכם ידיים מרוב
כתיבה, אך העיקר אבקש  לא להסתפק בכתיבה, אלא לאכסן את כל
שלמדתם לתוך הראש. הראש הוא יותר טוב ויותר בטוח מהמחברת.מה
שיש בראש הוא אוצר, ששום גנב אינו מסוגל לגנוב, לא שודד- לשדוד
ואילו המחזיק בראשו, יכול תמיד, בכל רגע הנחוץ להוציא את הידע,
השמור בראש ולהשתמש בו לצרכים שלו".

ערב המבחן הסופי של כיתת בני מעמד המקופח והנחות בעיני  בני
המעמד  המשכיל, הפך להפתעת כל המשתתפים בו לאירוע תרבותי רב
רושם, שימים רבים דיברו עליו לא רק בכיכרות העיר, אלא בחוגים
האינטלקטואלים. זה היה הניצחון המוחלט של הבורים והעם-ארצים,
שעקב התמסרותם לעבודת האדמה או אפילו עסקי מסחר, לא מצאו זמן
להתמסר לכל  אירועים תרבותיים ואולי גם עקב חוסר השכלה ושפה
שונה, דלה בהרבה  מזו המדוברת בטרקליני העיר, הפכו  על אף
עושרם, לקאסטה נלעגת, נחותה, שכל איש משכיל  יתרחק מקרבתם. ערב
המבחן הסופי שימש הכחשה בולטת של  הדעה המקובלת בחברה  על רמתם
האינטלקטואלית של בני מעמד זה.
לערב זה, שלא היה שונה ממבחני סוף חודש, שנערכו במשך שנתיים,
השתדלו הורי התלמידים להזמין את כל מי ומי בבולוניה ואף מחוץ
לגבולות העיר. ועד הורים מיוחד, שקד על משלוח הזמנות לכבוד ראש
המועצה וביקש ממנו לקבל תחת חסותו את ערב המבחנים של בניהם. כך
הוזמנו   כל חברי המועצה, הכומר הפופולרי של הכנסייה סנטה אנה
ואפילו כמה פרופסורים העובדים ב'קולגיום', שמתוך סקרנות, מיהו
ה'קולגה' המסתורי זה, ביקשו לשלוח להם הזמנות. נוסף לכך נציגי
תרבות וחינוך, שסופחו לשגרירי מדינות שכנות, כגון  הממונה על
חינוך בנסיכות אוסטרית ידועה. מרוב מי ומי, לא נמצאו מושבים
להורי ילדים אחדים, שהסתפקו , למען ריבוי אורחים, במקומות
עמידה על יד הקירות.
תוכנית הערב, בניגוד לקבועות, שהפרופסור היה עורך אותה, נערכה
עתה על ידי ועדת ההורים, שערבים ארוכים עבדה עליה. ראשית כל,
כמו כל מיני מאכלים טעימים וחריפים, המעוררים את התאבון,
שמגישים לפני המנה הראשונה העיקרית, הוגשו לראשונה לקהל המופתע
תוצאות לימוד  הכפל  במשך שעה  א ח ת.במרכז השאלות, שההורים
והאורחים הגישו לתלמידים הייתה הספרה המסתורית: 9.
כאן קרה דבר מוזר, שאיש מהשואלים לא היה  מסוגל להבין ובפרט
שני הפרופסורים  למתמטיקה מה'קולגיום'.עוד בטרם נשאלה כל השאלה
וכבר  הייתה בפי הנשאל מחצית התשובה, תוך ים אצבעות מורמות של
יודעי התשובה.וכך  התנהל המבחן:
"שמונה.." התחיל השואל.
"שבע", הפסיק אותו  הנשאל.
"שמונה כפול תשע?"
"שבעים ושתים!"
"שבע כפול.."
"שש.."
"תשע?"
"שישים ושלוש!"
ןכך הלאה. איש מתלמידי "אולבורג" לא גילה את סוד הקדמת התשובה
ואף ההורים המאושרים, שראו את מבוכת הפרופסורים היהירים, גיכחו
וחייכו מרוב אושר, שזכו  במורה כזה, אשף לא רק  בתורת החשבון,
אבל בכל המקצועות, שחשקה נפשם של ההורים והילדים.
החלק השני שהיווה תשובה מוחצת   ליהירי אינטליגנציה הבולונית,
שהתפארה  במושגים לועזיים ודימויים מיתולוגיים, סודר כך, שאף
אחד מהאורחים לא יכול היה  לטעון, שהתלמיד המסוים למד בעל פה
רק את התשובה לשאלה, שנשאלה קודם  באולפן  והוכן לענות כדבעי.
כלומר כל  התשובות היו רק הצגה, שהוכנה בקפידה  על ידי
הפרופסור. על מנת להכחיש דעה זאת הומצא סידור מיוחד. לתוך כד
חרס   הוכנסו  35 שאלות, רשומות על פתקאות קטנות. אף כל
התלמידים סומנו על בגדיהם במספרים מ- 1  עד  35. ראש המועצה
נתכבד על ידי ועד ההורים להוציא במו ידיו פתק ממוספר , לקרוא
את השאלה ומספר הרשום על ידה ומיד קם תלמיד, בעל המספר הזה
וענה בקול  רם ובוטח:
" עקב אכילס" -כינוי למקום תורפה.
מקורו של הביטוי באגדה שאכילס הגיבור היווני, שהשתתף במצור על
טרויה, חוסן על ידי  האלילה  מפני פגיעה על ידי הטבלת גופו
במעיין הקדוש. בשעת הטכס, נשמט עלה מהעץ ונדבק לעקב שלו  ולכן
חיסונו לא כלל את המקום הזה."        .
" מספר 26: "עבר את הרוביקון".
"מדובר על בן אדם, שמהסס זמן רב,  אם לבצע או לא לבצע מעשה
מסוים ובסוף הוא מחליט ומבצע את המעשה, שקודם היסס לעשות. מקור
הביטוי ברוביקון, נהר בצפון איטליה, ששימש גבול  דרומי לחבל
הנתון תחת שלטונו של יוליוס קיסר. אחרי מות  קראסוס, אחד
משלושת חברי הטריאומווירט, החל פומפיוס החבר השני, היושב
ברומא, לחתור תחת יוליוס  קיסר, כובש גאליה ובריטניה. כתוצאה
מכך  דרש ממנו הסנאט  לפזר את צבאו המנצח ולהופיע ברומא בלי
צבא. קיסר המנצח המהולל, שנפגע מדרישה כזאת חצה בשנת  49 את
הנהר רוביקון וגרם למלחמת אחים עם פומפיוס ששלט ברומא. הוא
היכה את צבאותיו ונתמנה לדיקטטור לכל ימי חייו.."
"תשובה יפה מאוד."
"רציתי רק להוסיף שיוליוס קיסר סירב כל חייו לקבל כתר ולכן
ראשי הרפובליקנים  ברוטוס וקאסיוס, לא היו צריכים לרצוח
אותו."
"זאת הערה, שאפשר להתווכח אתה,  אך ההסבר לביטוי הנדוש הוא
מצויין.
תודה!"
"מספר  33: ציניקים או קיניקים"
"כת פילוסופים, שהוקמה, אם אינני טועה בשנת  444 לפני הספירה
על ידי אנטיסתנס, שהורה בגימנסון קינוסרגס באתונא- ומכאן שמם.
הם הטיפו למעשים טובים תוך התנזרות מתאוות ותענוגים והסתפקות
במועט. כדוגמה קלאסית של ציניקי כזה  משמש דיוגנס, שהתגורר
בתוך חבית. מסופר עליו, שכאשר ניגש אליו פעם אלכסנדר מוקדון
ושאל אותו, במה יכול לעזור לו, ענה לו הפילוסוף:" זוז הצידה!
אתה מסתיר לי את השמש!". הציניקנים המאוחרים הפריזו  בהסתפקות
במועט על ידי זילזול גמור בכל  נימוסי התרבות והמוסר. הם לא
התביישו לעשות את צרכיהם בגלוי, כמו כלבים ומכאן  קראו להם
אזרחים נרגזים 'קיניקוס' -כלבי, מילה שנבעה מהמילה היוונית
'קינוס' שפירושה 'כלב'."
"הגדרה מלאה ושום פרופסור לא היה מתבייש בה", קבע ראש המועצה,
"אם אפשר לשאול אותך, מדוע  בחור , בעל אינטליגנציה כזאת, אינו
מבקר ב'קולגיום
"העיפו אותו אחרי חודש ימים מה'קולגיום' ואמרו שהוא אינו מסתגל
לרמה הנדרשת מהתלמידים ב'קולגיום' ואני  עד היום משלם שכר
לימוד ל'קולגיום', אף על פי שבני אינו לומד בו", נשמע קול נרגז
מתוך הקהל. זה היה אביו של "הבחור, בעל אינטליגנציה כזאת".
בעקבות  הרצאה מפורטת זאת הסתפק ראש המועצה בתשובות קצרות
לשאלה: מה הבדל בין סטירה לקומדיה? בין פסימיסט ואופטימיסט? מה
זאת 'פרודיה ?' ומה זאת 'פנטומימה '? ( הנשאל ענה לשואל  אך
ורק על ידי תנועות  גופו, ידיו ורגליו)."מי הייתה פיתיה?
(כוהנת אפולו, שישבה בדלפי שביוון, מגדת עתידות, שישבה במקום
מלא אדי גופרית), "פגסוס?"-סוס מעופף, שבבעיטת פרסה גרם  שמעין
המוזות החל להוציא מים."
בשלב זה התעייף ראש המועצה והחליט להפסיק את המבחן:
"סבורני, שאנו יכולים להסתפק בתשובות, שניתנו עד כאן. איך
אומרים המומחים לאכילה:" אין צורך לאכול את כל התרנגולת, כדי
להיווכח שהיא מבושלת היטב." אכן אני מכריז, שהתרנגולת מבושלת
באופן יוצא מן הכלל, ובמקרה זה תאווה לאוזניים, ששמעו  תשובות
אלה. או שמא  לכבוד הפרופסורים מה'קולגיום' יש הערות אי אלו
לגבי התשובות?"
אחד הפרופסורים העיז להעיר:  "התשובות הן בהחלט מתקבלות על
הדעת והפרופסור בורגזה, במקום לשבת כאן, יכול היה בהחלט  לעבוד
ב'קולגיום'."
"פרופסורים מה'קולגיום' שרוצים ללמוד אצל הפרופסור שלנו,
מוזמנים ל'אולבורג!" קרא אחד ההורים.
צחוק רם ועליז שיחרר את ההורים המקשיבים מהמטח הטבעי.
החלק הסופי כלל מחזה בשם "דאמון וניקיאס". נתברר שבין ההורים,
שנחשבו כמתרחקים מכל  ענייני אמנות, נמצא במאי כשרוני, שהחליט
בסודי סודות לביים את סיפורו היפה של הפרופסור על ידידות
אמיתית.
במקום קלעים שימשה מפה גדולה של איטליה, המוארת היטב על ידי
שני לפידים.
תחילה הופיע הקריין, המקשר, שבעזרת מקל ארוך ודק הסביר
בפרוטרוט לצופים היכן סיציליה והעיר  סירקוזה,  שבה חיו שני
צעירים  שידידותם בלי גבול הפכה לשם לא רק בתוך העיר, אלא בכל
איטליה. ובעיר זאת שלט המלך דיוניסיוס, שאחר שגירש בעזרת צבאו
השכיר את  שליט קרת חדשת, הפך בעצמו לרודן, טירנוס בלועזית ולא
דאג כלל לתושבי העיר. לא פעם התלוננו תושבי העיר על מי הביוב
הזורמים ברחובות העיר ואף חודרים לתוך בתיהם. היה זה רמז ברור
בכיוון ראש המועצה, שלא עשה מאום למנוע מבי הביוב להתפשט
בסמטאות בולוניה, אך ראש המועצה העדיף  לראות בהערה זאת כתוב
בסיפור ההיסטורי. אי לכך היה המלך מטיל על האוכלוסייה מסים
כבדים, כדי לשלם לצבאו הפרטי, שבכוחו  משל המלך. כשכתר נוצץ על
ראשו ישב בגאווה על כס המלוכה ואז הופיע ניקיאס ובלי כל פחד
הטיח בפניו, כי הוא רודן אכזרי, שאינו דואג בכלל לאוכלוסייה.
המשך הסיפור ידוע. הוא הוטל לתוך הבור, הוחלף על ידי ידידו
דאמון והבטיח לשוב בזמנו ליום, בו יוצא להורג. יום ההוצאה
להורג הגיע וכאשר השמש תשקע מאחורי קיר ארמונו של המלך יוצא
דאמון להורג. דאמון מוצא על ידי התליין, בעל חרב ארוכה ועוזרו
מהבור והמלך, שלא ירד מכס מלכותו  משכנע את הצופים, שדאמון הוא
טיפש ותמים, שניקיאס ניצל את תמימותו וברח רחוק. מוקף על ידי
שורות של חיילים (כל תלמידי הכיתה), בעלי חניתות ארוכות, כורע
דאמון ברך, כשהתליין  מנסה בתנועה מאיימת את  המכה שינחית.
ללעג  הארסי של המלך עונה דאמון: "אם ניקיאס לא בא עדיין, קרה
לו משהו ואני אשמח  לתת את נפשי תחת נפשו!" התליין מרים את
חרבו. עוד מעט יותז ראשו של דאמון. לפתע רץ מישהו דרך כל
האולם, קופץ  קפיצה לוליינית על הבמה, פורץ דרך שורת החיילים
ותוך  נשימה  חזקה קורא: "שבח לאל העליון שהגעתי בזמן!
התליין, הנני כאן ( שלושה חרוזים!) . הסר את ראשי. עזוב את
ידידי  הנהדר! תפקידו נגמר! (ושוב חרוז!), למה אתה מחכה? זה
אני הנדון למוות!"
"אך דברי הקורבן אינם משפיעים על התליין
ומבטו מכוון כל הזמן אל הרודן, שיתן סימן!"
רעם קולו של הקריין, המקשר והמסביר:
"אך הביטו  נא צופי היקרים,
איך דבריו השפיעו על החיילים השכירים!"
מתוך השורה המלוכדת של החיילים יצאו שני  ותיקי קרבות, עטורי
אותות הצטיינות ואחרי שהצדיעו  כנדרש לפני המלך, פנה אחד מהם:
"הוד מלכותו, בשם   החיילים הנאמנים לך בלי קץ. אנו חייליך
שבפקודתך נלחמנו בכל החזיתות והקזנו את דמי  האויבים ואף
שלנו, אך לא הפסקנו להלחם, עד הניצחון הסופי, אנו  מבקשים ממך
בקשה יוצאת מן הכלל. לעולם לא ביקשנו דבר, לא חלק הזעיר ביותר
מן השלל, לא תשלום מיוחד בתום הקרב. מרוצים היינו מכל דבר,
שידך הנדיבה  העניקה לנו. אך עתה נוכח דבריו של הצעיר האמיץ
הזה, הבז למוות, כמונו, מבקשים אנו כולנו ממך -שחרר אותו! לא
יתכן שבחצר המלך יערפו ראשו של צעיר, שבא מרצונו הטוב, תוך
ריצה, מבלי שאכל ומבלי שתה -להחליף את ידידו, שהוא בעצמו בשם
הידידות האמיתית בז  למות ומוכן לתת את ראשו תחת  זה של ידידו.
אנא, שחרר אותו!"
"שחרר אותו!" קראה פה אחד השורה המלוכדת של החיילים השכירים,
חמורי פנים.
"לשחרר אותו!" נשמעו  קריאות מתוך הקהל של הצופים המבוגרים,
שלא ידעו  להסתיר את התרגשותם.
המלך הרים את ידו. סימן, שרוצה לדבר:
"חיילי האמיצים והנאמנים לי, אזרחי העיר המכובדים, שמעתי את
קולכם ואף על פי כן, שאני עקב תפקידי האחראי נחשב בעיניכם
לרודן, כדברי הצעיר הזה, הריני שומר על המסורת עתיקת ימים,
הקובעת:" ווקס פופולי - ווקס דאי!" ("קולו של העם- קולו של
האל!") . אודה ולא אבוש, שגם אני, שלא היססתי לטובת המדינה ואף
לטובת העם, לפי דעתי להוציא מאות להורג, כשנוכחתי להפתעתי
המלאה, שאמנם הנדון למוות,  חזר מרצונו הטוב להחליף את ידידו,
דבר לא יאומן בהיסטוריה, היססתי ומיד אחר כך החלטתי, שלא אלכלך
את שמו המהולל של משחרר סיציליה היוונית מידי  פראי קרת חדשת
על ידי הוצאה להורג של צעיר זה, שאף במחיר המוות אינו  מוכן
לנתק את קשרי הידידות. אכן  אני  המלך הכל יכול, השולט על
אוצרות לאין ספור, הייתי מוכן גם עכשיו להחליף את מעמדי, לו
היה לי ידיד אחד בלבד, כדוגמת  השניים, שאת שמותיהם מן הראוי
לרשום בדברי הימים של קורות המלכים. בזאת גמרתי את דברי. אתם
שניכם משוחררים לחלוטין וכל הדרכים בסיציליה פתוחות לפניכם! אך
בטרם תעזבו אותי, אתם מוזמנים לסעודה כיד המלך לארמוני!"
מחיאות כפיים סוערות, קריאות רמות "הידד!"  לא פסקו זמן רב
והתגברו, כאשר כל השחקנים יצאו אל הבמה וביניהם הבמאי והמשורר,
שהפך את הסיפור למחזה.
"פאדרה!" נשמעה לפתע קריאה  בתוך שורת השחקנים.
מחיאות כפיים של הצופים והתלמידים הפכו לרעם מחריש, כשהפרופסור
ה בורגזה, "האב היקר" של התלמידים, מלווה על ידי ראש המועצה,
ששילב בחיבה את זרועו לתוך זרועותיו של הפרופסור עלו  אל
הבמה.
"פאדרה!" נשמעה שוב קריאה של השחקנים, חסרי  הסבלנות, שלא
השתכרו  במחיאות  כפיים של הוריהם, אך תאבים היו לשמוע  מהו
הציון, שקיבלו ממורה שלהם, שלפני זמן רב ריגש אותם בסיפור ,
שסיפר להם בכיתתם..
"חביבי" פתח הפרופסור, כאילו עמד בכיתה ודיבר בסגנונו אל
תלמידיו, " אודה ולא אבוש שהופתעתי והתרגשתי, כמו כל הצופים
כאן באולם. הופתעתי, איך הסיפור הזה, אחד מני עשרות, הפך בידי
אחד ההורים, שלא הכרתי אותו ולא גיליתי קודם את כשרונותיו ממש
למחזה, שראוי, לפי דברי  כבוד ראש המועצה, לעלות על במת
התיאטרון העירוני, אל מנת, לא רק הורי התלמידים, אלא כל אזרחי
בולוניה  ייהנו ממנו. התרגשתי, כמו כל הצופים מהעלילה, שאותה
הכרתי כאילו מחדש וכל זאת הודות למשחק שלכם המופלא והמשכנע,
שניכרת בו בלי כל ספק הזדהות עם גיבורי המחזה ועובדה זאת חשובה
לי יותר ממאה שיעורים על ידידות, הניתנים ב"שעת החינוך". אני
שמח  להודיע להורי תלמידים, שהקשיבו בדריכות למבחן השיגי
ילדיהם, שבתום המבחן,  שהוכיח  באופן אובייקטיבי את  ההשכלה
שהשיגו התלמידים בזמן כה קצר, אך גם בלי כל ספק אינטליגנציה,
שפרופסורים המלמדים במוסד, שלא אציין את שמו, שללו מבניכם
וקבעו, שהיא לא מספקת לרמת מוסד שלהם, הרי לכל הפחות שלושה
אורחים, נציגי חינוך בארצות אחרות, הגישו לי על סמך המבחן,
המוכיח את הרמה הגבוהה, שתלמידי השיגו בזמן כה קצר, הזמנות
בכתב , שאואיל לעבור לארצם ולקבל שם משרה גבוהה במוסדות
הגבוהים שלהם, תוך הבטחת  שכר כפול ואף משולש ומסירת דירה
בטירה עתיקה  ונרחבת, במקום האכסניה העלובה  כאן. אף כי כל
הצעות האלה החמיאו לי והיו צריכות למלא  את לבי בגאווה, הייתה
תשובתי לכל הצעות אלה בשלוש מילים: "תודה, אבל לא!" כאן במעמד
הזה הריני מצהיר, שלא אעזוב את עירכם, עד שאבצע את המשימה
הנעלה, שלמענה באתי לבולוניה. כאן  אמשיך להתמסר לילדיכם ואלך
מעירכם רק, במקרה, שאתם תזרקו אותי ממנה. (צחוק רם וקריאות:
"בדיחה טובה").לגבי השכר הגבוה ברצוני להבהיר  כאן במעמד זה,
ידוע כבר לתושבי בולוניה, שאני מסתפק במועט ואינני רודף אחרי
הכסף, כמו מפיצי חינוך אחרים. לגבי הטירה המפוארת ידוע לכולם,
שבאחוזה המשפחתית שלי יש לי טירה עתיקה ויפה ואם אני מתגורר
באכסניה פשוטה, הרי זאת עקב נדר חמור שנדרתי, שנוסף על אורח
חיים פשוטים אדיר  את עצמי מאכילת כל בשר ושתיית יין. בהזדמנות
זאת אני מודיע ומודה לכל האזרחים, ש'רחמו' עלי ושלחו בלי הרף
לבעל האכסניה, בשבילי נתחי בשר טעימים ואף גור חזירים  יפה וכן
סלים עם יין עתיק ומתוק, שכל מתנות אלה חולקו על ידי בעל
האכסניה לנצרכי העיר וזאת בהמלצה מפורשת של אב הכנסייה על שם
אנה הקדושה..."
"אני מאשר בתודה את דברי הפרופסור!" קרא בהתרגשות  אב הכנסייה
ודבריו לוו במחיאות כפיים סוערות.
"עתה אחרי שהודעתי לכם, מה שהייתי צריך להודיע ואין בלבכם חשש,
שאעזוב אתכם, אצא מחר לביתי לחופשה של שבועיים או אולי שלושה
שבועות.."
"מוטב רק שבועיים!" הפסיק אותו ראש המועצה.
"כבוד ראש המועצה, ישנם דברים  בעולם, שקורים במשך אלפי שנים
בעולמנו, שאף אדם, בעל עוצמה ושליטה, אינו מסוגל לשנות, ו
לקבוע זמן והוא להמריץ את בואה של החסידה לבית, בו מצפים לה.
אף אני, אם אמהר בכל יכולתי, אינני סבור, שאוכל להמריץ את
הזמן, שנקבע בשמים".
"הו, אם ככה", קרא ראש המועצה," יכול אני בשם כל הנוכחים כאן,
לברך אותך ולאחל לך, שאדוננו בשמים, ישלח לך חסידה חזקה, שתהיה
מסוגל לשאת  ולהביא לך צאצא, הראוי לך, בריא וחזק, שימשיך את
המסורת הנעלה של אביו. שיבוא  במהרה במזל טוב!"
ושוב פרצו מחיאות כפיים, שראש המועצה, שאף הוא התכונן לשאת את
נאומו, התקשה להפסיק אותן. הוא ניפנף ביאוש בידיו, תוך בקשה
להפסיק ולבסוף הצליח, תוך הרמת קולו וקיצור נאומו, לומר את
דבריו:
"אורחים  מכובדים מארצות השכנות, פרופסורים נעלים ואזרחי
בולוניה יקרים. אחרי נאומו הנשגב של הפרופסור שלנו ,אינני
מסוגל  ל התחרות  אתו  לא בעושר לשוני ולא בעוצמת  הרגש,
החודרת לתוך נשמתו של כל השומע. דבר אחד רק משמח את לבי, שאנו
אזרחי בולוניה מסוגלים, בניגוד לערים ומדינות אחרות, 4לכנות
אותך  "הפרופסור שלנו". האיש שדחה הצעות כה מפתות רק כדי לתרום
את כל כוחו לטובת  צעירי בולוניה, ראוי בהחלט שיקרא "שלנו".
וכדי  לממש את הצהרה זאת ולבטא אותה בנוכחות קהל אזרחי
בולוניה, הריני מתכבד פרופסור בורגזה היקר לכל אזרחי העיר,
להעניק לך, על דעת כל חברי המועצה ועל דעת מאות הורי התלמידים,
המתגאים ב"אולבורג" להעניק לך את תואר "יקיר ואזרח כבוד של
העיר בולוניה."
באומרו זאת  הרים לעיני כל הצופים  סמל גדול של העיר, עשוי כסף
והצמיד אותו בתנועה חגיגית  לאדרתו של הפרופסור. שלוש פעמים
(בהתאם לפרוטוקול) חיבק את  הפרופסור ונשק על לחיו.
מחיאות כפיים וקריאות "הידד!" לשניהם לפרופסור ולראש המועצה,
שידע לגמור בצורה כה מוצלחת  את  טקס המבחנים, נמשכו עוד  זמן
רב ואף עברו לרחוב, בו
ידיעה זאת הופצה במהירות על ידי היוצאים הנלהבים.


המשך הסיפור בפרק שיעור באסטרונומיה









loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
שכחתי.

פינקי שוכח


תרומה לבמה




בבמה מאז 23/3/02 16:38
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אריה חורשי

© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה