ועוד יום, ועוד לילה ועוד יום עובר,
כבר שנים לא היה אור בחדר הזר.
ובבית הריק, רק השקט זוכר,
את פניו של האיש שהיה קצת מוזר.

העולם הוא עולם של טהור וטמא,
אין אפור, רק שחור ולבן הוא רואה.
ואם דלת אחת תיסגר לה פתאום,
לא יהיו שם חיים, יישאר רק חלום.

המסע שהסוף בו ידוע מראש,
הוא מלא ציפיות ותקוות, תקוות שווא.
שאלה מהדהדת - מתי הוא יפרוש?
ופתאום הוא ענה - כאן, היום ועכשיו.

ועוד יום, ועוד לילה, יום נוסף יעבור,
לעולם לא יחזור עוד לחדר הזר.
והבית מלא - זיכרונות הוא ישמור,
ממסע של האיש שהיה קצת מוזר.