אז מה אם אמרתי, עכשיו זה לא משנה.
גם ככה לא התיחסתם.
תארזו מזוודות ותניחו תפילין, אני יותר לא מחכה.
כמה חבל שהתכחשתם.
אז מה אם אמרתם, גם אני לא התיחסתי.
אני יודע את האמת שלי, ואף אחד מכם ליצנים עצובים,
לא יכול לחדש לי דברים, שאני באמת רוצה לדעת, כמו:
למה הירח מביט אלי בפנים חתומות,
בקרוב אגלה את צידו השני.
למה השמש ביום קורנת, ובערב מתגלה בכייה,
אני בטח אפגוש גם אותה...
עכשיו אתם בוכים על הטמטום שלכם:
איך לא ראינו?, איך לא ידענו?
הן גם הספינקס עלה מן החול, ושמו חרוט בספרים ובקירות.
עכשיו אני מבין למה אלוהים כועס,:
כששלח לכם נביא, בחרתם לא להתיחס.
תמשיכו לבכות, כי הטמטום ימשיך.
אולי לנביא הבא תשכילו להקשיב.
המשיכו ללכת קשורי עיניים אחרי נביאי-השקר
הכריזמטיים, הגוררים אתכם לאבדון,
ומכתיבים לכם מציאות דמיונית.
פקחו את עינייכם, וחפשו את עשרת-הדברות שלכם.
תמיד ידעתי, שלא מגיע לכם נוכחותי בקרבתכם,
כי ליצנים עצובים לא לומדים מטעויות,
הם כל יום יוצאים לזירה בפנים צבועות.
מכניסים את ראשם ללועות נמרים,
זה נקרא בפיהם: "אתגרים".
כמה חבל שאמרתי, ולא הקשבתם.
כמה חבל שעשיתי, ולא הערכתם.
כמה חבל בשבילכם.
כי אני כאן רק בשליחות.
לי יש את המקום הקבוע שלי למעלה.
את הטובות שלכם אני בטח לא צריך.
לא תצליחו לעולם לראות עומק נשמתי.
בעומק כזה תטבעו מייד!
כי אני לא כמו אף-אחד מיכם,
כי אני, לפחות הייתי, מיוחד!
עד שהצלחתם להוציא משפט כמו:
"אולי יש משהו בדבריו..."
עכשיו הנשרים נוגסים בין צלעותיו.
וכשאני עולה, אני אפגוש גם את רחל,
ואספר לה בדיוק, מדוע ילדיה הולכים לעזאזל.
הסבר: "הנשרים נוגסים בין צלעותיו" - קשור לפרומתאוס ואש
האלים. |
