|
הם זוכרים אותו,
הוא היה כמו כולם.
הם זוכרים אותו,
הוא היה בן-אדם.
אך הוא שכח אותם,
ופרש מן העולם.
עיניים כחולות
שהקרינו קסם וחיים
וחיוך שנדמה היה
שלא ימחק לעולמים
ובכיסו היטב שמורים -
הכדורים.
הם קראו לו חתיך עם גומות
הוא היה חבר של הרבה בחורות
אך הסיגריות שלו
היו מוזרות ושונות.
הם זוכרים אותו...
עיניו הפכו אדומות
ידיו נהיו רועדות
נעלמו הגומות
ואיתן הבנות.
הוא בקש מאמא 100
ועוד 200
וכששאלו-הוא שכח
מה צבע השמיים.
הם זוכרים אותו...
זרוק הם מצאו אותו
בים של אבקה
מזרקים, צינורות
ואדי צחנה.
וגבריאל המלאך
מעליו רוכן
ולוחש לקול בכי:
"היו שקטים -
עכשיו הוא ישן." |
|
|
אני רוצה לתקן
עוול נורא שנעשה
למרקס. מה שהוא
בעצם אמר, וזה
סיפור אמיתי,
היה "הדת היא
אופיום להמונים,
ונחמתם היחידה
של החלשים
והמסכנים",
כלומר הדת היא
דבר טוב. זה
שלנין הוא חתיכת
טמבל וקיצץ את
המשפט באמצע, לא
אומר שמרקס
טיפש. זהו.
רמבו 2 משנה את
ההסטוריה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.