כשהייתי קטנה, הלכתי עם אמא שלי לחנות צעצועים ענקית. בשלב
מסוים, מרוב אמהות וילדים, אמא שלי נעלמה לי, הלכתי לאיבוד.
היו שם, באיבוד, די הרבה אנשים, וגם כמה חיות. בעיקר ילדים
קטנים, בוכים, עם מוצץ בפה וסמרטוט שמסתרך אחריהם. ראיתי גם
כמה כלבים וחתולים שאיבדו את בעליהם, ואפילו 2 תוכים צבעוניים
ואוגר. מצאתי שם את הדובי שנאבד לי בגיל 3, ואת העט הכחול של
אמא.
היה שם, באיבוד, די נחמד. פגשתי חברים וגם כלב חמוד. אבל אז
אמא מצאה אותי, והכל נעלם.
כשגדלתי, נזכרתי בזה, וניסיתי ללכת לאיבוד עוד כמה פעמים, אבל
זה לא הצליח לי. אי אפשר להגיע לשם כשמנסים, זה חייב להיות
בטעות.
לא נורא, עכשיו אני כבר זקנה. אני לא זוכרת איך קוראים לי, ולא
איפה הבית שלי או המשפחה שלי, אז בינתיים אני גרה לי פה,
באיבוד, בבית קטן עם המון חיות.