[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ולרי אבטיסוב
/
מה שאובד עם הזמן?

לא עברו הרבה שנים, עברו שבעה חודשים ותו לא...
אבל החודשים האלו שינו לא מעט, הם שינו אותי! בשיחותי האחרונות
עם מכרים ותיקים גרמו לי להבין עד כמה. אין מטרה לכאבי הלב,
כנראה, אם האדם לא יוכל לעמוד בדעיכתם כמעה ולומר "התבגרתי",
ואני התבגרתי.
ההבחנה הזאת הכתה בי לאחר הפעם האחרונה שראיתי אותו, אותו בחור
ששינה את חיי, בחור שאהבתי כל אותם חודשים ובזהירות אומר, אם
כי אין בי הבטחון שמישהו יבין, אוהב תמיד כמו בתוך מגירה
נעולה.
הוא בהחלט הפך בחור נאה, שערו הכהה, עורו הבהיר והזקן המשורטט
מעניקים עכשיו לפניו תבנית בוגרת, רק בעיניו העצובות עודו
מנצנץ אותו ניצוץ התלהבות עדין שמשך אותי אליו כבר בהתחלה.
כן גם הוא השתנה. כמו פניו, כך הוא הפך בוגר יותר, בין העבודה
ללימודים התרחב גם חוג החברים והענין.
כמה שמחו אותי שינויים אלו בו, סוף סוף ראיתי אותו מנצל את
הכשרונות הטמונים בו, רווח לי שלשמחת החיים יש משמעות חדשה
בעיניו.
רק שבאותה פגישה לא יכולתי לחשוב אלא על ההפסד, הוויתור שלו
עלי
הכעיסה אותי כלכך אי הודעות, ההתעקשות הנערית לדבוק
בה....."הלואי שזה לא היה מסתיים כך,אני אוהב אותך עדיין" הוא
אמר ופרט בעדנה על מיתרי גטרת הבס שלו איזו מנגינה עצובה.
ביקשתי לבכות, בקשתי לצעוק עליו אך לא יכולתי להזיז אפילו את
הריסים, ישבתי שם מרותקת הסתכלתי על אותו בחור שלמדתי להבין
יותר טוב מכול אחד אחר, שהיה יותר מחבר, היה מפלט מהעולם -
ופתאם הוא זר ודהוי. ידעתי שלא אוכל לעולם להבין את המשפט
שנאמר והחוזר ומצלצל במוחי כאילו זה המשפט היחיד שהוא אמר אי
פעם.
דברנו עוד שעה ארוכה באותו יום, על הא ועל דא, על  הדברים
הקטנים וקצת על העתיד, לבסוף הוא קם חיבק אותי חיבוק ארוך
ולמרות שהייתי מלאת כוונות, לא היה לי עוד מילים לומר. נשקתי
אותו על הלחי, חייכתי, חייכתי והלכתי.
נגמרה תקופה בחיי, בתוכי ובתוכו ישאר זכרון, סמנים לאהבה
שהייתה. אני יודעת שהידידות שצמחה  מן הפרידה תחזיק מעמד שנים
,בדיוק כמו העוקץ הקל. שניתי עקרונות רבים בתקופה זו, הצלחתי
להבין את עצמי, חברים רבים שיניתי ויחידים הם האמיתיים ששרדו
את התקופה איתי- הם לא הרסו אותי, הם בנו אותי
לא אוכל עוד לשוב לתמימות ,רק הוא יזכיר לי תמיד כי יש אהבה
כנה וגם אני עוד אמצא אותה, שוב!
נוכחתי לדעת שהתבגרתי!
......אחרי שבוע צלצל הטלפון...הלו עניתי..זאק מה שלומך???
...הוא הציע לי להגיע למסיבה קטנה שהוא מארגן לילדים בהדסה
עין-כרם לכבוד השנה החדשה , שמחתי ומיהרתי לברר פרטים כשכדרך
אגב הוא הזכיר כי הוא יוצא אם בחורה חדשה שנתקלה בו במזדרון
האוניברסיטה....והיא תהיה שם!  היו לי אפשרויות רבות, אך בכנות
אמרתי "למסיבה לא אגיע....מה חדש?"  -אני נוכחתי לדעת כי
התבגרתי!-







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בועז רימר הולך
לשחק בסרט
קולנוע. ועוד
לצאת בסדר.


אחד שמפיץ
שמועות


תרומה לבמה




בבמה מאז 19/1/01 4:54
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ולרי אבטיסוב

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה