אחר הצהרים מסריחים. יושב על המרפסת עם סיגריה מוריק בקבוק של
וויסקי זול. יושב ומהרהר בה. בזאת שהפכה את חיי, ששינתה אותי
עד שלא הכרתי את עצמי.
יש כאלה ימים בהם אדם חייב להרהר. לשבת בשקט עם עצמו ולחשוב.
לסדר את המחשבות, לנסות ולהבין מה שהוא מרגיש. כזה היה אותו
יום.
ימים כאלה שנואים עלי ביותר. המחשבות לא מסתדרות, והרגשות רק
מבלבלים.
בואו ואספר לכם איך הכל התחיל.
היה זה יום  חורף סגריר, ממש כמו בסיפורים, הלכתי עם שניים
מחברי לשתות משהו באיזה פאב מסריח בעיר יפיפיה שלא מפסיקה את
מחולה המטורף לעבר מותה.
נכנסנו, ישבנו ליד שולחן. מלצרית נאה באה ולקחה מאתנו הזמנה.
חברי, שמצא לעצמו תחביב חדש באותה תקופה: להתחיל עם נותנות
שרותים, התחיל עם המלצרית. התחלנו לשתות את הוודקות הזולות
שהזמנו. שתינו והורקנו כוסית אחר כוסית, החשבון תפח והמחשבה
הצטמקה.
חיים מסריחים היו לי באותה תקופה. לא ידעתי שקט. רוגע היה מן
מצרך יקר שהיה יקר מדי בשבילי. הייתי יושב לילות שלמים וחושב,
לא מצליח להרדם, חולם על ימים טובים שיבואו.
להשתכר תמיד אהבתי. אהבתי את הבהירות שבה הרגשות מתחברים
למחשבות אחרי חצי בקבוק וודקה.
השתכרנו אני וחבריי באותו ערב.
על הבר ישבה קבוצה של בנות. לא שמנו אליהם תחילה לב. לא באנו
לחפש באותו לילה. אני באופן אישי לא מהמחפשים. יתרון או חיסרון
אתם תשפטו.
אחת הבנות, שכנראה השתעממה למוות, החליטה לגשת ולדבר איתנו,
סתם שיחה של פאב ללא כל כוונות אחרות, מיד הבנו את זה. אנחנו
לא טיפוסים שנשים יתחילו איתנו. בעצם כזה מצב יכול להיווצר רק
עם יש אישה משועממת או שיכורה בסביבה.
אחד מחברי, שלשון חלקלקה יש לו, התחבר איתה מיד. אני לעומתו
שוחחתי איתה במעט והחלטתי לנטוש אותם לטובת הכורסאות שהיו
בפינת החדר.
ההתנכרות היא מין קטע כזה שיש לי, מין מחלה שכזאת. אני אוהב
לשבת לפעמיים בצד להסתכל על כולם -לקלוט. יש לי טביעת עין
מצויינת לאנשים. תמיד שאני נוטש את חברי אני מקווה שמישהו יבוא
וישב לידי וישתוק. ישתוק ויתבונן איתי בכולם. דבר כזה עוד לא
קרה לי. אנשים מפרשים את ההתנהגות הזאת כסנוביות, אבל בעצם היא
התחילה בגיל צעיר מתוך ביישנות. היינו מגיעים אני וכמה מחברי
למסיבות שבהם לא הכרתי איש. הם ישר מצאו את החברה שלהם ואני,
שבטבעי אני ביישן, הייתי מרגיש כמו אידיוט. אז הייתי פורש לי
לצד ומסתכל יותר נכון מתבונן. אנשים פירשו את זה כהתנשאות,
לאחר מכן אנשים החלו להעריך אותי משום שההתנהגות שלי והיחס של
חברי אלי נתנה להם הרגשה שיש הצדקה להתנשאות שלי. בתחילה אהבתי
את ההרגשה הזאת אבל יותר מאוחר התחלתי לשנוא אותה, הרגשתי בודד
על פסגת מגדל השן שאנשים הושיבו אותי עליו (כמובן שגם לי הייתה
יד בדבר). זכורה לי שיחה עם אחד ממכרי באותה תקופה (היום הוא
אחד מחברי הטובים ביותר) שאמר לי שהוא היה רוצה שאני אלמד אותו
איך שאנשים יעריכו ויכבדו אותו. ניסיתי להסביר לו שהערכה וכבוד
ללא בסיס גרועים הם כמעט כמו שינאה, אך הוא התעקש וניסה להסביר
לי כמה מצבי טוב משלו, דבר שלדעתי היה שגוי. מסתבר שאנשים
נוטים לעשות אידיאליזציה למצבים של אחרים או במילים פשוטות
הדשא של השכן תמיד ירוק יותר. באותה תקופה החלטתי שאני הורס את
מגדל השן שהייתי עליו. התחלתי בקטנות, שיחות קצרות עם אנשים.
לאחר מכן התחלתי יותר להשתחרר, לדבר יותר, לצחוק איתם. חבריי
כמובן עזרו לי בהכנסת הערות, שלא בנוכחותי, על כמה שאני חבר
טוב ונאמן, וכמה אני בכלל לא סנוב. וכך לאט לאט הרסתי את מגדל
השן שלי. יש עדיין אנשים שנשארה בהם ההערכה שלי מפעם, אבל
עכשיו הם מכירים אותי (פחות או יותר, לא נהפכתי לזונה חברתית)
אז זה לא מפריע לי. את ההרגל של לשבת בצד ולהתבונן לא זנחתי.
אהבתי אותו, הוא היה מרגיע אותי. גם לאנשים שהסתובבתי איתם זה
לא הפריע כי גם הם הבינו.
התיישבתי על הספה, עצמתי את עיני והתחלתי לחשוב עד מתי תימשך
התקופה האפורה הזו בחיי ומתי תבוא הגאולה. לפתע, כאילו מתוך
מחשבותי, נגעה בי יד. פתחתי את עיני ושם היא עמדה. שערה השחור
הגלי ועיניה השחורות שיבלעו אותך אם רק תעז להסתכל לתוכם . שם
היא עמדה, אותה קוסמת שחורה שהטילה על ליבי קסם אפל ויפה.
היא התיישבה ושאלה אותי אם הכל בסדר, קולה היה מרגיע וחלק אך
מסתיר בחובו דבר מה. לפי עיניה וחיוכה ידעתי שגם היא לא התנכרה
לאלכוהול הלילה.
חביבות עלי ביותר נשים ששותות. תמיד ראיתי בשתיה יכולת שיחרור
רסן ומתן חופש למוח להתחבר עם הלב-תכונה שמוערצת ע"י אצל
אישה.
ישבנו ודיברנו, לא שיחה של פאב אלא שיחה רצינית על דברים שבעני
נחשבים חשובים ובעני אחרים כזיוני שכל. ידעתי שהיא בשבילי.
בסוף הערב חלקנו מונית (אם שותים לא נוהגים!!!), מסתבר שהיא
גרה מרחק הליכה ממכר טוב שלי.
הנסיעה במונית הייתה מופלאה. ליבי פעם בחוזקה, ידי הזיעו, פי
יבש. כל הנסיעה חלמתי איך אני אשכב איתה. איך ידי יחליקו במורד
גופה, ילטפו את שדיה, יחליקו במורד ביטנה, יתירו את מכנסיה
והיא תהיה שלי. איך ניבלע שנינו במערבולת של תשוקה וזיעה.
ידעתי שזה לא יקרה הלילה. לא רציתי איתה סטוץ', ראיתי בעניה
משהו עמוק יותר, מסתורי יותר. רציתי לגלות אילו סודות מסתירה
הנפש היפה שלידי. התאהבתי בה.
ירדנו בביתה. היא הזמינה אותי לעלות. השבתי לה שאני צריך לקום
למוחרת מוקדם, שיקרתי כמובן.
נפרדנו.
כל הלילה לא ישנתי. זכר היותה לא הרפה ממני. האם היא תחילתו של
אביב חדש בחיי? שאלתי את עצמי שוב ושוב.
בוקר. קמתי מהמיטה הרוג לחלוטין. הלכתי לחבר וישבתי אצלו כל
היום. בשלב מסוים הוא עזב אותי לבד, לבדי עם המחשבות עליה.
התחלתי לדפדף בטלוויזיה. הייתי ממש חרמן. כל הזמן חשבתי על היד
שנגעה בי בפאב. נגעה בידי אך חרכה את נשמתי.
אוננתי.
בערב יצאתי רק אני וחבר שלי לפאב חדש.
שתינו קצת בירה.
כל הערב המלצרית נגעה בי. נגיעות תמימות, ספק בטעות ספק
מזמינות.
מתישהו במהלך הערב אני וחברי שיחקנו קלפים. החפיסה נפלה
והתפזרה על הרצפה. המלצרית קפצה לעזור לאסוף את הקלפים. היא
התכופפה מולי והחלה לאסוף את הקלפים. היא היתה מדהימה. ממרום
מושבי יכולתי לראות את החריץ המפתה שבין שדיה העגלגלים, את
רגליה היפות ויותר מכל את כפות ידיה. כפות ידיה הם הדבר הראשון
שאני מסתכל אצל בחורה, כמובן לאחר שדיים (אף פעם לא הצלחתי
להבין מהו הקסם המוזר שזוג בלוטות השומן הללו מטילות עלינו,
אולי איזו כמיהה אימהית). המלצרית הניחה את ידה על רגלי ובטעות
החליקה לבניהן. מיד חטפתי זיקפה עצבנית. התחליתי לפנטז.
דמיינתי אותה מוצצת לי והשתגעתי. הערב המשיך והבירה זרמה כמו
מים. הבירה עשתה את שלה. הלכתי לשרותים. המלצרית עמדה בכניסה
לשרותים והעבירה ליטוף עדין ומפתה על הישבן שלי. הסתובבתי אליה
ואמרתי לה בחצי חיוך שעוד ליטוף אחד ואני עוד ישגה ויחשוב שהיא
מחפשת משהו. תבינו עוד אף פעם בחיי לא הוזמנתי ע"י בחורה לערב
פרוע. הסיטואציה הייתה חדשה ומלהיבה. היא ענתה לי "מאיפה אתה
יודע שאני לא מחפשת משהו". זה שבר אותי. עזרתי את כל כוחות
נפשי ושאלתי אותה אם היא רוצה להצטרף אלי לשרותים. היא הסכימה.
הלכנו לשירותים. ליבי פעם בפראות שלא הכרתי קודם. התחלתי לגעת
בה, ללטף אותה, תחילה ברכות בישנית ואחר כך בפראות מטורפת. היא
ירדה לי, היא היתה המוצצת הטובה ביותר שהייתי איתה. היא מצצה
ומצצה, רציתי שהעונג לא יגמר לעולם. הרגשתי שאני מתפוצץ.
התחלתי תופס בשערה ומניע את ראשה קדימה ואחורה, כאילו אני עוזר
לה. גמרתי לה בפה, נראה כאילו היא אהבה את זה. בהחלט בחורה
מוזרה. נשקתי על לחיה ואמרתי לה תודה בהעברת ידי בתוך המכנס
שלה, היא ממש נטפה.
יצאתי מהשרותים, הדלקתי סיגריה וחזרתי לשבת עם חברי, שכמובן
כבר הספיק לשקוע בשיחה סוערת על מהות החיים עם בחורה משולחן
שכן.
המלצרית המשיכה ללטף אותי בהמשך הערב, אך הפעם אלו היו נגיעות
שלא היה בהם אף לא שבב של ספק שהן מזמינות. היא פשוט שיגעה
אותי.
בפאב היו כל מיני משחקים. שיחקתי עם חברי שח. ניצחתי, כרגיל.
הוא חזר לשיחה שלו עם השולחן השכן. נשארתי לבד. המלצרית ניגשה
אלי. שאלה אותי אם אני צריך משהו, עניתי לה שכן. היא שאלה במה
במין טון מפתה שטובל בחיוך מזמין. אמרתי לה שאני צריך פרטנר
לשח ואם היא יכולה לברר אם מישהו רוצה לשחק. היא הלכה ממני ספק
מאוכזבת ספק מרוצה.
נשארתי שוב לבדי. נזכרתי בה, ההיא מהפאב. החלטתי שמחר אני
אטלפן אליה. פחדתי. פחדתי שהיא תדחה אותי, שהיא לא תזכור
אותי.
המלצרית חזרה והדיעה לי בטון שהיה בו ניצוץ של שמחה שאין לי
פרטנר לשח. כמובן שהיא הציעה את עצמה, אבל שח היא לא יודעת.
שיחקנו דוקים. הפסדתי בגדול. מאז שהייתי ילד קטן הייתי גרוע
בדוקים . האלכוהול ונוכחותה של המלצרית שישבה מולי גם  לא עזרו
במיוחד. גמרנו לשחק. המלצרית קרבה אלי. שאלתי אותה אם היא רוצה
לשכב איתי, כשגמרתי את השאלה רק אז הבנתי מה שאלתי והתביישתי.
התביישתי גם במציצה שקיבלתי ממנה. היא לעומת זאת חייכה, תפסה
את ידי וסחבה אותי החוצה. היא הקריבה את משמרתה בשבילי, כנראה
שהיא הייתה ממש חרמנית ומה שבטוח לא עלי. לא שתבינו לא נכון
אני גבר נאה אך אין לי את המראה שגורם לנשים לרצות לשכב איתי,
אף פעם לא התאהבו בי ללא הכרות איתי.
בחוץ חיפשנו מקום לשכב בו. בסופו של דבר מצאנו תא טלפון.
מקומות צפופים תמיד עשו לי את זה. שכבתי איתה או יותר נכון
זיינתי אותה. שכבנו כמו שתי חיות טרף. אכלנו אחד את השני  בלהט
שלא הכרתי בעבר. גמרתי פעמיים. נראה לי שגם היא גמרה. היא
ניסתה לנשק אותי. הסבתי את ראשי. נראה לי שהיא נעלבה. אני אף
פעם לא מנשק אשה שאני לא אוהב, מין סטיה שכזאת. עם סקס אין לי
בעיה אבל נשיקות זה אחרת. נשיקה בעצם, כזאת שאין בה רגשות, זה
דבר מגעיל. הלשון שלי תקועה בתוך פה של מישהי והלשון שלה בתוך
הפה שלי, מחליפים נוזלי גוף שבכל סיטואציה אחרת (כמעט בכל
סיטואציה אחרת) היו מגעילים את רוב האנשים. סקס לעומת זאת זה
דבר בסיסי, מין צורך שלנו, אף פעם לא שמעתם על ניאנדרתאל שנתפס
מנשק צרפתית אישה. שלא תבינו אותי לא נכון אני אוהב להתנשק, מת
על זה אבל רק עם נשים שאני אוהב. פעם חשבתי שגם סקס צריך לבוא
מאהבה. סקס זה כמו ארוחה עם יש בו אהבה יש גם קינוח לסקס, ואז
הוא נקרא לעשות אהבה.    
חזרנו אל הפאב. כבר היה די מאוחר וחברי רצה ללכת. הזמנו חשבון.
השארתי לה טיפ שמן, נשקתי שוב על לחיה והלכתי.
הלכתי לישון אצל חברי. לא הצלחתי להרדם. הסתובבתי במיטה
וחשבתי. דמיינתי את מאורעות הערב המוזר שהיה לי. זו הייתה הפעם
הראשונה שלי עם בחורה זרה לחלוטין. דבר מוזר קרה לי בכל
המחשבות שלי על הערב ראיתי במקום את המלצרית את ההיא מהפאב. לב
של אדם מאוהב משחק משחקים מלוכלכים עם המוח. גמרתי בליבי החלטה
שמחר אני אפגש איתה. אומרים שאנשים הגיוניים מחליטים את
ההחלטות הכי חשובות יותר טוב בחושך מאשר באור. אני מסכים
לחלוטין, אבל הבעיה היא שאני לא אדם הגיוני.
בוקר, או יותר נכון צוהריים. קמנו.  אני וחברי הלכנו לאכול
צוהריים  במקום הקבוע שלנו. ישבנו וחברי הזמין פעמיים את המנה
הקבוע שלנו. עצרתי אותו ואמרתי לו שבה לי לנסות משהו חדש.
הרגשתי חי באותו יום, תחושה שהייתה בזמן ההוא די נדירה אצלי.
חברי עדכן אותי בפרטי השיחה שלו בפאב אתמול. שיחה על קיומו של
אלוהים. הצטערתי שלא הייתי נוכח בשיחה, אבל אני הגשמתי צורך
אחר בזמן ההוא. צורך פחות נעלה אבל הרבה יותר בסיסי.
אני חולה על שיחות שמתיימרות להיות פילוסופיות עם אנשים זרים,
ביחוד שאני שיכור. בשיחות הללו אני מקבל מין נימה כזאת של מורה
שמלמד את תלמידיו דבר מה עודות החיים. אומרים שאין לי מתחרים
בשיחות שכאלו. תמיד המתחרה יוצא בהרגשה, כן השיחות הללו הן
תחרות, שהוא טעה בגדול אבל הוא לא יכול להסביר למה. התבוסה
המושלמת. הפסד ללא יכולת הפקת לקחים.
חזרתי הביתה. טילפנתי אליה, להיא מהפאב. דיברתי איתה אולי איזה
ארבע שעות. דיברנו על הכל, היה נפלא. גיליתי אדם אינטליגנטי,
בוגר ומלא בעצב. התאהבתי בה שוב. הרגשתי רווה. תבינו אני
במהותי אדם צמא. יש אנשים שהם צמאים כל החיים שלהם, אני מקווה
שלי זה יעבור. אנשים צמאים מסתובבים כל החיים שלהם במדברים
צחיחים, מחפשים כל הזמן אחר נאות מדבר, הוזים הזיות על מים.
כשהם מוצאים נאת מדבר הם שותים ממנה עד שהם מדמיינים נאת מדבר
גדולה יותר, צחה יותר, שבה המים הרבה יותר מרווים, שבה דקלים
יפיפיים שהרוח מלטפת ברכות את צימרותייהם, ששם שוכן הרוגע שהם
כל כך צמאים לו. וכך הם עוזבים את נאת המדבר שלהם ויוצאים
לחיפוש אחר חדשה. כמובן שהם לא ימצאו את המיוחלת אבל לחפש הם
לא יפסיקו לעולם. רובם מתים בצמא.