הרגשתי איך הלב שלי מאיץ בצורה אדירה ,
מעולם לא רצתי כל כך מהר,
כנראה שאתה בורח ממישהו אתה רץ הרבה יותר מהר.
מתנשף כולי נעצרתי והסתכלתי אחורה אל הכביש לא היה שם אף אחד,
אנשים לא ערים בכאלה שעות.
הלוואי והייתי יכול להחזיר לדני וחברים שלו , הייתי עושה הכל
כדי שהם יפחדו ממני.
לקחתי נשימה ורצתי הביתה , כשהגעתי לדלת חיכה לי פתק קטן על
השטיח .
הסתכלתי בתדהמה הרמתי את הפתק והסתכלתי
"אתה באמת רוצה שהם יפחדו ?".
מה לעזאזל ??? איך זה יכול להיות , זה כאילו שמישהו קרא לי את
המחשבות.
זה ממש מפחיד, לקחתי את הפתק ודחקתי אותו לכיסי ,
הוצאתי את המפתח בשקט פתחתי את הדלת והלכתי בשקט לחדר שלי, לא
רציתי להרעיש ולהעיר את אמא שלי.
גם ככה קשה לה , היא לא צריכה עוד דאגות גם ממני.
נשכבתי במיטה חושב על מה שקרה , על דני והחברים שלו , על הפתק
המיסתורי , מבולבל כמו שהייתי הלכתי לישון .

למחרת הלכתי לבית ספר, דבר ראשון שעשיתי היה לראות את חבר שלי
אופק, כשספרתי לו מה קרה במלוא פרטים הוא צחק עליי.
כשהוצאתי את הפתק הוא צחק עוד יותר ,
"בו'נה משה יא עלוב על מי אתה מנסה לעבוד, נכון אני גם יאמין
לך חשבת על זה שאתה רוצה שהם יפחדו  ופתאום חיכתה לך תשובה ליד
הדלת , כן בטח!, אתה יודע מה יותר מצחיק ,שאתה עוד מאמין שיום
אחד הם יעזבו אותנו בשקט, ועוד יותר מזה יפחדו מאיתנו  " , גם
לאופק הם היו מציקים הרבה ,אבל זה לא הנקודה עכשיו , הנקודה
הייתה  
שהחבר הכי טוב שלי לא האמין לי , זה היה ממש מעצבן ....  

באותו יום אחרי השיעור השני , המשעמם להפליא של היסטוריה
יצאתי לכיוון הקיוסק ופתאום שמעתי מאחורי קריאה
" הלו משה  בוא הנה יש לנו עניין לא סגור איתך "
ישר הבנתי במי מדובר זה דני ושני החברים המפגרים שלו , כנראה
הפתק שיקר , לא הגבתי לו והמשכתי ללכת לכיוון הקיוסק,
לרגע כבר חשבתי שהם עזבו אותי , ולפתע הרגשתי אחיזה חזקה
ומכאיבה בכתף שמאל שלי , אסף תפס אותי וגרר אותי אל מאוחרי
הקיוסק, מאחוריו הצטרפו אליו דני ואורי
" שאני קורא לך אתה תענה ברור ? "
" לא שמעתי אותך " עניתי בקול שמנסה להשמע כבעל בטחון , אבל לא
מוצלח במיוחד ,
"תחזיקו אותו"
אסף ואורי התנפלו עליי והחזיקו אותי משני צדדי, נסיתי להתנער
אך ללא הצלחה, לפני שהספקתי להגיד משהו דני הוריד לי אגרוף ישר
לתוך האף ,
" איי " צעק דני מנער את ידו ,
" זה ממש כאב חחחחחחח "
הרגשתי איך האף שלי מתחיל לדמם, דמעות עלו על עיני,  כמה שאני
רציתי להחזיר לו , אבל לא היה לי לא את האומץ ולא את האפשרות (
אחרי הכל אורי ואסף החזיקו אותי ) ,תמיד רציתי להיות אחד
מהאנשים האלה שלא יתעסקו איתם , ויכבדו אותם,אבל אני זה אני
סתם אחד שכולם חושבים שהוא משת"פ.
דני הסתכל לי בעיניים וחייך חיוך מרושע , הוציא פטישון של
אוטובוסים
ולמזלי פתאום יצא בעל הקיוסק,
" מה אתם עושים ??? תעזבו אותו עכשיו !" הוא צעק , תוך שניה
דני אסף ואורי נתנו משם כזאת ריצה ונעלמו,
" אתה בסדר?" הוא שאל אותי,
עניתי  כן בקול חלוש והלכתי משם ,
עד סוף היום לא שמעתי מדני וחברים שלו.  
בדרך הביתה עצר אותי איש זקן , בתחילה הוא נראה לי כמו חסר
בית
אבל היה בו משהו מוזר , הוא הסתכל עליי ואומר לי
" אתה רוצה שדני וכולם יכבדו אותך ויעריכו אותך?"
"כן " עניתי לו , קצת מבולבל מזה שהוא ידע את זה, לא הכרתי
אותו כלל.
הוא הוציא שרשרת מדהימה , עם טליון של פנטגרם ואמר לי
" אתה רואה את זה , זה יגרום לכולם להעריך אותך ולכבד אותך,
אתה יכול לקבל את זה , בתנאי אחד"
" מה התנאי ? " שאלתי בסקרנות יתר,
"שאתה תתן לי דבר אחד שלך , מתוך כל הדברים שלך , שאני רוצה.
"
בתוכי התחלתי לצחוק , שיקח מה שהוא רוצה הערך של השרשת שווה
יותר מכל הדברים שלי ביחד, רגע אולי הוא קשור לפתקים
"תגיד לי אדוני אתה זה ששלחת לי את הפתקים ?"
הוא לא ענה , טוב מה זה משנה כבר ...
בלי לחשוב יותר מדי עניתי " מסכים".
האיש חייך ונתן לי את השרשרת ,
לקחתי אותה מידו , והרגשתי משהו מוזר בתוכי , כאילו נכנס בי
כוח אדיר , התחלתי ללכת ואז הבנתי שאני לא יודע עליו כלום ,
הסתובבתי מהר וקראתי
"אדוני לא אמרת לי איך קוראים לך או איך אני יביא לך את הדבר
שאתה רוצה "
הוא הסתכל בעיני ואמר
" שמי פר לויץ, ואתה אל תדאג לכלום " לאותיות היה צליל מוכר
משום מה , אבל איזה מין שם זה פר לויץ ,  
שוב התחלתי לצחוק , אפילו את הדבר האחד שהוא רוצה הוא לא יקבל
,
הלבשתי את השרשרת והרגשתי אחרת ,חזרתי לביתי והעברתי את שאר
היום בבית, הייתה לי הרגשה טובה בתוכי , הרגשה שלא הרגשתי שנים
, בטחון, כוח , שליטה , זה היה תחושה מדהימה , משום מה חשבתי
שזה קשור לשרשרת וזה קצת הפחיד אותי .

למחרת הגעתי לבית ספר, וכל מקום שעברתי  
עיניים בהו בי , אך שהסתכלתי עליהם חזרה , ישר מבטם של האנשים
הושפל , עכשיו הבנתי שזה קשור לשרשרת , ועכשיו למבחן האמיתי ,

הלכתי לדני בלי לפחד , הוא הסתכל בעיני , הכנסתי לו אגרוף ישר
לפנים , אסף ואורי הלכו ישר אחורה, כשדני קם שיר הוא אמר
" משה אני מצטער,  משה, הייתי טיפש אנה ממך תסלח לי "
מילים אלו היו שוות יותר מהכל .
"פעם אחרונה שאתה עושה בעיות ,ברור? "
" ברור משה " הוא ענה לי בקול מפוחד ,
" מה זה היה ? ברור משה מה ? "
" ברור משה מלכי ".
חייכתי והלכתי משם , היום עבר בשקט , ממש הרגשתי כמו מלך , זה
הייתה הרגשה טובה .
בדרך חזרה הבייתה חיכה לי האיש הזקן ,
נעצרתי מולו,
" עכשיו תורי לקחת את מה שמגיע לי " הוא אמר לי,
" בסדר מה אתה רוצה? " שאלתי אותו ,
" את נשמתך "הוא אמר לי
ואז הבנתי , האותיות פר לויץ, שמשחקים איתם יוצר לוציפר ,
התחלתי לרעוד , רעד מקפיא לא יכולתי לזוז , הוא בא אם יד מול
פני והרגשתי את כוח החיים יוצא מתוך גופי , ליבי המשיך לפעום
דמי המשיך וזרום , ואז בבת אחת הכל נעצר חוץ מעיני , משום מה
יכולתי לראות.

לוציפר התיישב , לצד הכביש ולידו כובע ,
לפתאום עבר אופק,
" מה זה הבובה הזאת ? " שאל אופק בסקרנות,
"זאת בובת פיתום" ענה לוציפר ,
"היא נראת לי מוכרת " ענה אופק , אבל לא ייחס לזה יותר מדי
חשיבות
"מה דעתך להפסיק לפחד ? " שאל לוציפר את אופק,
ועל פניו של אופק עלה חיוך מוזר ומבולבל.