עידן גיל / בנובמבר |
ונעלמת
כמו רסיסים של טל בבוקר
לא השארת שום זכר
אפילו לא אויר - שיהיה לי מה לנשום.ממך
בנובמבר את הרסת
ושוב שתקת
ואני שמתיך כחותם על ליבי לזכרון עולם
או שמא את רק כאב
שנשטף עם הגשם הראשון - ונעלם
בנובמבר את שתקת
בתחנת הרכבות הרכנת מבט
ואני ניכלאתי אז בים מחשבותי...
וכמו גל שנולד מתוך עצמו ונעלם
כך בתוכי. הכל גועש. צועק - ונאלם
בנובמבר את אמרת
שזו את
ולא השארת שום זכר
אפילו לא אויר - שיהיה לי מה לנשום. ממך
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|