בואו אני אספר לכם סיפור על אדם..

האדם הזה קם בבוקר בד"כ כעשר דקות לפני שהוא צריך לצאת מהבית,
ולפעמים גם עשר דקות אחרי.
הוא נכנס למקלחת מתקלח חפיף ויוצא אחרי חמש דקות מתלבש שם אפטר
שייב ויוצא מהבית בריצה מטורפת.
בד"כ מגיע דקה לפני האוטובוס אבל לפעמים הריצה שלו נמשכת גם
אחרי האוטובוס עד שהנהג מואיל בטובו לעצור לו. באוטובוס הוא
בד"כ יושב בספסל האחורי, הוא מוציא מינידיסק מהפאוץ' שלו שומע
מוזיקה שקטה ומתבונן החוצה...
מתבונן באנשים, ותוהה איך החיים מתנהלים להם במן שגרה מסויימת
שכל האנשים אוהבים אותה או רגילים אליה אבל חיים בה, ולא מצליח
להתחבר לחיים האלה.
הוא יורד מהאוטובוס והולך לכיוון מקום העבודה שלו...
בדרך הוא לפעמים פוגש אנשים מוכרים...  בד"כ הוא מתעקב לדבר
איתם רק מתוך נימוס. אבל מדי פעם הוא פוגש מישהו שהוא באמת
רוצה לדבר איתו ואז הוא יכול לחייך.
הוא מגיע למקום עבודה ופוצח בשגרת סידור של הסניף לפני שהוא
נפתח...
במשך היום אנשים נכנסים לסניף שלו והוא משתדל לשרת אותם...
אבל מכיוון שהוא בעצמו לא ממש סגור על החיים שלו קשה לו בד"כ
לעזור להם..
אלה שיודעים מה הם רוצים הם אלה שנהנים הכי הרבה לדבר איתו כי
הם מוצאים בו בן שיחה נעים ומועיל מאוד כשזה מגיע לידע
טכני...
אלה שלא ממש סגורים על עצמם ימצאו אותו די מתנגד ומטיף ויסלדו
מאוד מהתנהגותו...
אלה שאבודים בד"כ ימצאו את עצמם איתו מאוד כי הוא יודע מה שהם
צריכים...
בד"כ הוא איש טוב רק לא כדאי לכם להיות לא סגורים על עצמכם
לידו..
בשעות הצהריים הוא יוצא מהסניף והולך לקנות לעצמו משהו
לאכול...  גם הוא חייב לאכול לפעמים לא?
הוא הולך וקונה לעצמו איזה נקניק ובגט מהסופרמרקט שבאזור ומכין
לעצמו סנדביץ' מאולתר ויבש.
הוא מעביר את הזמן הפנוי בשיחות נפש עם מוכרות מיואשות ולא ממש
אינטיליגנטיות שמספרות לו על החיים שלהן עם החבר שמתעלל ולא
מתחשב. הוא נהנה מהחיזורים שלהן שהוא מוצא די מטופשים.
לקראת הערב הוא יוצא לסיור מתוך שיעמום אולי ימצא משהו מיוחד
שימשוך את תשומת ליבו... בד"כ אין שום דבר שמושך את תשומת ליבו
כי הוא כבר ראה את כל מה שיש לראות... אז הוא חוזר לסניף שלו
וממשיך לדבר עם לקוחות מתוסכלים שקבלו יחס חרא ובאים אצלו כדי
לבכות או סתם להוציא עצבים.
בלילה כשאין כבר נפש חיה בסניף הוא מתחיל לסגור את הסניף ויוצא
אחרי שביצע טקס סגירה מטופש שבו הוא מוודא את אותם הדברים
שווידא בבוקר ויודע שהוא יוודא גם מחר בבוקר. הוא יוצא לתחנת
האוטובוס למרות שבד"כ הוא מגיע רק חצי שעה אחרי שהוא יוצא...
אז ככה הוא יושב בחוץ בד"כ ברוח קרה ומטריפה מתבונן שוב על
האנשים שאיתו בתחנה. משתדל לברוח מכל אלה שמעשנים כי הוא בקושי
נושם כשהם מעשנים לידו. מדי פעם פוגש איזו מוכרת חמודה מסניף
ליד שהוא אוהב לדבר איתה. אבל היא בורחת עם האוטובוס הראשון
שבא ואז יש לו עוד רבע שעה לשבת לבד עד שהאוטובוס יזיז את עצמו
לתחנה.
באוטובוס בדרך חזרה הוא מסתכל על כל הבנות שצועקות בקולי קולות
ומציקות לנוסעים ועל הרוסים שמדברים לעצמם ורק הריח של הוודקה
מדבר עם העולם החיצון...
כשהוא יורד בתחנה יש לו עוד רבע שעה של הליכה מפרכת לכיוון
הבית שלו..  לא שיש לו הרבה ברירות אבל לפחות זה מקום טוב
לישון בו.
מדי פעם הוא פוגש חתול בדרך שמסכים לתת לו ללטף אותו ואז הוא
מלטף אותו ומתרפק על המחשבות של איזה קל זה להיות חתול..  בלי
דאגות.. בלי כסף... בלי נשים... בלי   ל ח ץ.
הוא מגיע הביתה אומר שלום מנומס ופונה לחדר שלו...
שם הוא מרגיש הכי נוח... הוא מתחיל לסדר לעצמו את החדר למרות
שעשה זאת כבר אתמול בלילה והוא יודע שעוד כמה דקות הוא יכנס
לישון. מדליק טלויזיה ושם אין כבר משהו מעניין לראות כי הכל כל
כך מצועצע ומסחרי שכבר נמאס אז הוא מכבה אותה.
הוא סוגר את הדלת, פותח את החלון ומרים את התריס.. מוציא את
הראש כדי להרגיש את הבריזה והמחשבות חודרות לראש כמו סכינים.
כמו מן התמכרות בלתי נשלטת הוא חושב.. לא יכול להפסיק הוא חושב
על כל דבר אפשרי ולא הגיוני.
הוא נכנס למיטה בד"כ בשעה ארבע לפנות בוקר אחרי שהתקלח וטחן
כמה שעות של חשיבה לא רציונלית. מדי פעם הוא יכול להנות משיחה
לא הגיונית עם חבר מטורף לא פחות שמשתדל בכל כוחותיו להשכיח
ממנו את המחשבות.
פעם הוא טען בפני כולם שהסיבה שהוא לא ישן היא בגלל המחשב
שלו.. שהיה בחדר.
אחרי שמכר את המחשב שהיה בעל ערך של כמעט עשרת אלפים שקל במעט
יותר מחמשת אלפים. הייתה לכולם הוכחה שהוא באמת מטורף והמחשב
לא היה הסיבה.
בשעה ארבע לפנות בוקר הוא שוכב במיטה מתבונן בתקרה וחושב אם
שווה לו בכלל לאונן..
הרי בין כה וכה הוא יודע שזה לא יתן לו כלום. אז לפעמים הוא
עושה את זה מתוך ייאוש ואז מרגיש רגשות אשם על זה שהרס לעצמו
עוד חולצה.
בשעה ארבע וחצי בערך הוא סוף סוף נרדם ואז מתחיל החלק הכי
מעניין ביום שלו.
הוא לא ממש זוכר מה קורה שם אבל זה לא משנה לו כי מה שהוא לא
זוכר לא יכול להציק לו וזה מה שחשוב לו. הוא לא אוהב להרגיש
ואז לא לזכור אבל זה לפחות לא כואב כמו בחיים האמיתיים.
השעון שלו מצלצל ב שבע וחצי להעיר אותו כשעה לפני שהוא צריך
לצאת והוא קם ומכבה אותו וחוזר למיטה.  החלום של הבוקר עדיין
בזיכרון והוא לא רוצה לאבד אותו.
הוא יודע שהוא יאבד אותו אבל כמו תמיד הוא מקווה.
המיטה כל כך חמה בבוקר והוא לא רוצה לצאת ממנה..
ואז פתאום מגיע הכאב החד הזה של הרצון להשתין אחרי שינה של
הלילה, הוא קם ורץ לשירותים פורק את עולו וחוזר למיטה כמו
סמרטוט.
אחרי עוד עשרים דקות בערך של הנאה מאולצת מהשינה הוא פותח עין
אחת לכיוון השעון וקולט שיש לו עוד עשר דקות...

אז מה אתם אומרים...  איזה כיף לחיות בחיים כאלה...?

אז אלה החיים שלי... !