חָכְמַת הָאֲדָמָה
----------------
יוֹדֵעַ הַטֶּבַע לִשְׁמֹר עַל עַצְמוֹ
לֹא צָרִיךְ אֶת עֶזְרַת הָאָדָם.
הָאָדָם הוּא הֲרֵי בְּנוֹ וְזָרְעוֹ
הַחוֹשֵׁב אֶת עַצְמוֹ מַר עוֹלָם.

חוֹשֵׁב לוֹ אָדָם לְשַׁנּוֹת אֶת עוֹלָם
לְהַנְדֵס אֲדָמָה וְאָדָם
לִינֹק אֶת לְשַׁד אַדְמָתוֹ הורתו
עַד זִהוּם הַסְּבִיבָה וזוב דָּם.

בֵּן סוֹרֵר הָאָדָם
מַרְעִיל אֶת אִמּוֹ
מְיַבֵּשׁ אֶת מְקּוֹר חַיָּיו,
כַּנִּרְאֶה שֶׁשָּׁכַח
אֶת אֲשֶׁר נֶאֱמַר
עַל אֶחָד שֶׁמַּכֶּה אֶת הוֹרָיו.

כֵּן מַרְעִיל הָאָדָם אַדְמָתוֹ
כָּךְ הוֹרֵג הָאָדָם אֶת עָצְמוֹּ
וְכָךְ אֲדָמָה
שׁוּב אוֹצֶרֶת חוּמָה
וְיוֹצֶרֶת חַיִּים
מֵהַתְחָלָה