אני יושבת בגן עדן
בין אלפי עצים צבעוניים
ילדים קטנים שרים מול האבן
שעליה כתובים החיים...

אני יושבת בגן עדן
של האלוהים
מראה העיר ובתי האבן
רחוקים הם מפניי הצוהלים.
אני יושבת בגן עדן
הכל בנוי מאשליות
שואלת את עצמי: "הייתכן?"
שליילי לא יבוא בעת הציפורים מצייצות?

אני יושבת בגן עדן
למילותיי אין משמעות
אני אוהבת את גן עדן
ומסביבי ילדות בלי מרות.
אני באמצעו של גן עדן
תוהה על המהות
שערי מתנופף בגן עדן
וילדה- מלאך מוסיפה לו קישוט
פרחים פורחים בגן עדן
ואותם לעולם לא יקטפו שוב.