אני בוכה על השמש
על שנאתי לה
על קנאתי לה
בוכה על כך שעולה היא כל בוקר
בלי רחמים
בלי פחד
בלי ויתורים
בוכה על הירח
על רחמיו
בוכה על אלה שהולכים לישון במיטתם הזוגית לבדם
בוכה על אלה אשר קמים בבוקרה של שמש
במטרה אחת ויחידה
לחזור למיטתה
ללילו של הירח
בוכה על ילדים
אשר חיים בפחד יומיומי שמא יאבד אביהם
בלוחמו על כלום
בוכה על נשים בודדות
המחכות לאביהם
של אותם הילדים המפוחדים
בוכה על בדלי סיגריות
הנשטפים לחוף
כאילו לא היו מעולם
כאילו שמושן החד פעמי
היה ונשכח
בוכה על חיות נכחדות
על שלא ידענו מעולם
מה הייתה תרומתן
בוכה על טיפות הגשם
על שמאבדות את ביתן בחורף הקר
בוכה על העלים
שנעזבים עם בוא הסתיו
בוכה על ניצן שלי
על שמעולם לא אמצא את הכוחות לומר לו
שאני אוהב אותו כאח
בוכה על אבא
על כך שאיבד את כל כוחות הנפש שלו
על כך שאין לו כוח להרגיש יותר
בוכה על חלונות ביתי
על שבחורף קר להם
והם נאלצים לספוג את עצב השמיים בשבילי
בגללי
בוכה על מדרכות הרחוב
בוכה על הכבישים
על שמושפלים כל יום מחדש
מרגלינו המזוהמות
מהטכנולוגיה שבראנו אנו
בוכה על קווי הטלפון
על שסופגים את כל ייסורינו
בלילות ללא רחמים
בוכה על הנהרות והנחלים
על שבתחילת דרכם
רואים פריחות
יוצרים פריחות
ובסוף דרכם האינסופית
לא נותר כלום
רק אינסוף
בוכה על רוצחים סידרתיים
על שלא ידעו סוף
בוכה על אנסים
על שעשו מה שכל גבר
מדמיין עצמו עושה
ולא ידעו גבולות
בוכה על נרקומנים
על שהבריחה שלהם הייתה כה רחוקה
כה רחוקה
עד איבוד דעתם
עד איבוד דעתינו עליהם
בוכה על מאהבים צרפתיים
על שמעולם לא ידענו
כמה היו בודדים
בוכה על קבצנים זקנים
על שמבקשים את כספנו יום יום
ורק בכדי שיוכלו לשכוח מה עוללנו להם
ובנדיבותנו המיקרית טבעו אף יותר
בטיפה המרה

בוכה אני על כולם
בוכה על הכל
רק על עצמי
לא נותרו בי דמעות
רק על עצמי
אין אני בוכה