אל תוך הלילה אני כותב לך מכתב
מחר מבחן, ואני חושב רק עלייך
את כמו לחם יבש, אני - כמו קבצן רעב
אז אולי נסתדר בינינו-אני ואת ?
רק אותך מול עיניי רואה כל הזמן
את מושכת כמו מוות, כל-כך יפה
ואם תהיי אדישה, רק תדעי שאני
אמות ממנת היתר של אהבה
הגוף שלי לא רגיל לחומר הזה
מי, בעצם, אמר שאהבה היא שמחה
אז בואי לחלוק איתי את הכאב
כאן, בפינה חשוכה, היכן שאיש לא רואה
אנחנו דור הפרוזאק, העצב כבד כל-כך
וכולם כל הזמן אומרים לנו מה לעשות
אבל לאיש לא אכפת אם שנינו נלך לאיבוד
לחלוק ביין המר, בטיפה אחרונה של אור
מה אוכל לתת לך-רק את עצמי
אני בשבילך מוכן לכל הקרבה
אך אם תהיי אדישה, אני רוצה שתדעי -
אמות ממנת היתר של אהבה