השעה הייתה 7.00, בבוקר אותו יום חסר כל הגיון ומציאות. רודי
כהרגלו התרחץ, אכל ארוחה דשנה והתלבש לעוד יום רגיל במשרד עו"ד
בו היה שותף עם חברו הטוב ביותר. רודי כהרגלו נכנס להונדה בת
השלוש שלו ויצא אל הכביש השכונתי, משם מרחק קצר אל הכביש
המהיר.
בצומת התברר לרודי שקרה משהו על הכביש המהיר היות וטור ארוך של
מכוניות הזדחל לאיטו. דווקא היום עליו להיפגש עם לקוח חשוב
במטרה לסכם תיק הגנה, ונראה שבקצב הנסיעה הזה לא יספיק להגיע
לפגישה בזמן. לכן עשה רודי דבר שמעולם לא עשה או ניסה, הוא
הפעיל את מתג האיתות ויצא ממקומו בטור המכוניות והחל בנסיעה
לעבר דרך צדדית שפעם שמע עליה שביכולתה לקצר דברים. כזכור לו
היה זה אותו קבצן שתמיד עומד בפינת הרחוב השכונתי שלו. האמת
היא שמעולם לא חשב על דברי הקבצן מפני שלא היו הגיוניים בדרך
כלל, הרי למה התכוון בדבריו על דרך שמקצרת דברים? אולי התכוון
שהיא מקצרת את משך הנסיעה לעיר. אף אחד הרי לא התייחס ברצינות
לדבריו של הקבצן, שהרי תמיד דיבר לא ברור וללא הגיון. רודי
זכר, פעם כשנתן לו נדבה, אמר לו הקבצן שאל לו לעולם לנסוע על
הדרך המקצרת דברים, לעולם לא!!  וזכר כיצד השתעשע עם הרעיון.
בכל אופן, רודי נכנס לכביש הצר והמשובש והחל בנסיעתו לכיוון
העיר.
לאחר נסיעה של כעשר דקות לערך שם לב לעובדה שהוא היחידי הנוסע
על הכביש. שום מכונית או אדם לא נראו חוץ מהעצים העבותים
המיתמרים בצד הכביש. דבר זה מאוד שימח אותו, כך הוא יגיע בזמן
לפגישתו החשובה. אך לאחר זמן מה נראה לו הדבר מוזר ומשונה, האם
ייתכן שרק הוא שמע על הדרך הזו? האם אין עוד מישהו המשתמש בדרך
זו? כנראה, חשב, אנשים אינם אוהבים לנסוע על דרכים צרות
ומשובשות ומעדיפים לעמוד בפקקים.
בעוד הוא נוסע הרגיש רודי גירוי לא נעים בכל חלקי גופו ובמיוחד
בפניו, לא זכור היה לו מתי הרגיש כך בעבר וניסה להתעלם מזה. אך
הגירוי נמשך ונמשך.
רודי עצר את מכוניתו והביט במראה כדי להבין את פשר הדבר. ברגע
שהביט במראה חשכו פניו, הפנים שהביטו אליו מתוך המראה לא היו
פניו שלו אלא פני אדם זקן, פנים מלאי קמטים ועל ראשו שיער לבן.
רודי עצם את עיניו ופקח אותן שוב, אך הזקן עדיין היה שם. ליבו
של רודי פעם בחוזקה עקב הזעזוע שהלם בו. הוא הרגיש פתאום
עייפות ורצון עז להירדם. אך מייד התעשת, פתח את דלת המכונית
וניסה לצאת החוצה, אך שרירי רגליו הגיבו באיטיות ואף כאבו לו.
לאחר מאמצים נוספים הצליח לצאת החוצה.
קשה היה לו לעמוד זקוף, גבו היה כפוף ורגליו בקושי תמכו במשקל
גופו הרפוי. הוא הבחין בסלע בצד הדרך, הוא ניגש והתיישב עליו
כדי לנוח. נשימתו הייתה כבדה עליו. הוא היה חסר אונים לנוכח
מצבו המתדרדר במהרה. ללא יכולת להבין את פשר האירועים. הוא
חייב היה לשכב מפני שגם לשבת היה קשה מידי עבורו.
ובעודו שוכב על האדמה היבשה, נפקחו עיניו כעיני אדם שראה שד.
הדרך המקצרת דברים, פתאום הבין בפחד נורא למה התכוון הקבצן
בדבריו. הדרך המקצרת דברים, הדרך הגורמת להאצת החיים, הזקנה.
עתה הבין את פשר האזהרה של הקבצן.
ואז נשמט ראשו של רודי הצידה.
וליבו פסק מלכת.




                                                    סוף