נסיך שלי שלום.
אני יודעת שהבטחתי שלא אעשה את זה "כי אני אוהבת אותך", והחיים
יותר מדי חשובים בשביל לבזבז אותם, אבל החלטתי. זה הסוף.
כבר קראתי מליון מכתבי פרידה מסוג זה, ותמיד הייתה לי מין
תבנית בראש של "איך המכתב שלי ייראה" ולמי אני אשלח מכתבי
פרידה נוספים: למיכאל- שבגד בי, לנועם- האהבה הראשונה שלי.
לליטל - שתשמור עליך, שלא תעשה שטויות ותחזור לעשן (אחרי
שגמלתי אותך מזה...)
פעם, כשהנושא הזה עלה לדיון ליילי, באחד מימי הקיץ, נשמעת אחוז
פחד, כשהעלתי את הנושא, ושאלת אותי, אם אני לא אתחרט כאשר אני
אגיע למעלה, ואלוהים (ואמרת א ל ו ה י ם, למרות שאתה לא מאמין
בו) יישב איתי ויראה לי את גליון החיים שלי, ואיזה חיים נפלאים
היו יכולים להיות לי איתך.
"את לא תתחרטי על זה שהתאבדת?" - שאלת אותי. לא, לא נסיך שלי.
אני לא אתחרט. אני לא בנוייה לכאן, לעולם הזה, לפחד היומיומי
מאמא שלי, מזה שאני לא יכולה להביע את עצמי, מהגעגועים אליך.
תמיד אמרו לי שאני מוזרה, מין עוף חול כזה, וכשאתה הגעת
וסיפרתי לך אז מייד שינית את ה"מוזרה" ל-"מיוחדת" ונתת לי
חיבוק גדול. נסיך, אני אוהבת אותך, באמת. אבל אני כבר עייפה
מהבלאגן האין- סופי הזה בראש שלי, מכל הלילות בלי שינה, כשאני
מתעוררת בבוקר והדובי שקנית לי ספוג דמעות.
אני קופצת מכאן, מהעולם הזה, אבל אני בטוחה שעוד פעם ניפגש...
(אם הוא לא ישים אותי בגהינום...=))
אוהבת אותך
אני
מוקדש לרשף. |
