בחמדה בשקידה מבלי משים
זרעו הם בה את זרעי געגועיהם
שהיו כה גדולים ורחוקים
צמחה צמרתם לגבהים ויבשה
והיא כורעת תחת שורשים
שצמחו מאד לתוך לב ייגע
מבקשת לה עולם שלא היה שלה
זמנים אחרים זורמים בעורקיה
מנקבים בה, מקיזים דם

מיום ללילה, משעה לשנה
מתגעגעת יותר
למקומות שלא ראו עיניה
לעולם שהיה לפניה
בין עצי מחט,ביערות עד
בכפור שלגים
שנשפכו לנהרות ואגמים
בדמעות של נטפי קרח
נגזר עליה לבכות
והיא פוסעת שם חרש
על בהונות
זרה אבל כל-כך
בבית





(נכתב בהשראת גד גד)