אני מכיר אחד שהוא מלך הארון.
קישקשנו ביחד מתישהו, והוא סיפר לי על זה שהוא המלך של הארון
ושכולם חיים לו בתוך הארון ובכלל. בהתחלה חשבתי שהוא קוקו קצת,
יעני סרוט אחושרמוטה, אבל אחרי שהוא הראה לי את הגלימה שלו -
השתכנעתי (אחרת למה יש לו גלימה אם הוא לא המלך ?)

בכל אופן המלך הסביר לי שיום אחד הוא קם בערב וגילה שכל העולם
נמצא בתוך הארון שלו. ושהוא בטח שלא שם אותו שם  - אז חייב
להיות שהעולם נכנס בעצמו ומרצונו לתוך הארון. ומכיוון שהארון
שלו - אז גם מה שבתוכו שלו. באותו הרגע הוא הוכתר למלך הארון.


המלך אומר שהכל שלו, אבל הוא צנוע ומסתפק במועט ובאופן עקרוני
לא רוצה את כל ה'טררם' והטקסיות בלהיות מלך. אז הוא נשאר
"אנדר-קובר" ולא מספר לאף אחד. מלבד, כמובן, אלו שמוצאים חן
בעיניו. כמוני.

המלך אומר שכל יום הוא קם בבוקר, נכנס לארון והולך לעבודה. כמו
כולם. רק שהוא עושה את זה מרצון. הוא לא חייב - הרי ממילא הכל
שלו. אבל הוא נהנה מזה. גם כסף זו לא בעיה בשביל המלך. יש לו
מין טריק כזה, שהוא מכניס פלסטיק לקיר ויוצא כסף. ככה שיש לו
תמיד כסף וכמה שהוא רוצה. אבל הוא צנוע.  

הוא גם לא כועס כשאחרים קוראים לעצמם 'המלך'. יש לו אפילו דיסק
של אלביס. הוא מאד סלחן, המלך. בגדול, המלך לא מתערב במה שקורה
בארון שלו. "יותר מדי בלגאן יש שם" הוא מסביר בחיוך. בשביל זה
יש לו עוזרים ויועצים - כמו ביבי, ביל, ברק ובוריס. אבל גם
בעבודה שלהם הוא לא מתערב. ליברלי.

לפעמים קצת עצוב לו למלך. לא תמיד מבינים אותו. אז לפעמים הוא
חוזר הביתה, יוצא מהארון וסוגר את הדלת וככה משאיר את כל העולם
והחרא שבו בארון. שם מוסיקה סבבה, מתרווח ונרגע. ולפעמים כל כך
טוב לו בתוך הארון, שהוא נשאר שם איזה יום או יומיים ורק אז
חוזר.

אין לי מושג אם להאמין לו או לא.
בכל זאת זה סיפור מוזר, חריג ודי אגוצנטרי.
אבל משהו בעיניים שלו...
אולי זה נכון.
לך תדע.