[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ידיד נחמד
/
ערום, פרק ראשון

פתחתי עיניים ולא הייתי בחדר שלי, לא הייתי בבית שלי.
לא זכרתי כלום מהערב הקודם. הרגשתי מלוכלך. הסתכלתי הצידה
וראיתי את התחתונים שלי מונחים על הכיסא ליד שאר הבגדים שלי.
הבטתי סביב אבל כלום לא נראה לי מוכר.
מיטת יחיד עם מצעים פרחוניים שהריחו דיי טוב, למען האמת. אולי
זה היה מרכך כביסה בריח יסמין. הקירות היו צבועים בצבע קרם,
תמונות של חיות חמודות קישטו אותם, על השולחן היה מונח אוסף
בובות פרווה קטנות שנראו כל כך שלוות, ולידן מסודרת בדיוק
מפליא ערכת כלי איפור בשלל צבעים.
הדלת הייתה סגורה, אז ניצלתי את ההזדמנות ומיהרתי להתלבש, לפני
שמישהו יכנס. את החולצה הארוכה שלי לא הצלחתי למצוא, לכן
נשארתי בחולצה קצרה.
פתחתי את הארון, לנסות למצוא רמזים, וכשהושטתי יד לשלוף חולצה
שנראתה לי מוכרת, שמתי לב לסימני שריטה על ידי הימנית. הרגשתי
צמרמורת בעמוד השדרה למראה הצלקת ולא הצלחתי להבין או להיזכר
מה קרה אתמול. ממש כלום. עוד שמתי לב למספר טלפון עם קידומת של
תל אביב, רשומה על כף ידי. ליד המספר היה פרצוף מחייך.
סגרתי את הארון והתחלתי לנוע לכיוון הדלת. כשפתחתי אותה, שמעתי
מישהו קם מישיבה על ספה וצעדים לכיווני. התקדמתי לראות מי בא
לעברי וראיתי נערה בגילי, שנראתה לא רע בכלל. חולצה בצבע תכלת,
מבליטה דברים נכונים, חצאית ג'ינס קצרה, שיער שטני אסוף עם
קשת, וחיוך מטריף. אני חושב שהתאהבתי בה.
"ישנת טוב?" היא שאלה. "כן, מה השעה?" מיהרתי להגיב, שלא אראה
תמוהה למול יופייה המהמם. "שתיים ועשרה, ישנת נורא חזק, אפילו
לא שמת לב שחזרתי לחדר כדי להתלבש." הרגשתי החמצה בליבי, כי
ידעתי שאם הייתי מתעורר, עדיין הייתי יכול להעמיד פני ישן ולא
להפסיד רגע מהמאורע הנכסף.
"אה, אוקי...אבל מי את? את נראית לי נורא מוכרת," שאלתי, כדי
שלא תחשוב שאני נסחף יותר מדי בפנטזיות עליה מתלבשת. "קוראים
לי נטע," היא ענתה. "איזה שם יפה," אמרתי בליבי. "נעים להכיר,
נטע. אני גיל," השבתי.
"אני יודעת מי אתה, ראיתי אותך כמה פעמים מסתובב עם ההיא,
בלונדינית, דיי גבוהה. אתם חברים?", "לא," מיהרתי להשיב, שמא
תחשוב שאני תפוס ותשמור מרחק, "אנחנו סתם ידידים טובים. את
לומדת בשכבה שלי, נכון?"
"כן, אני בי"ב 6," היא ענתה לי בחיוך. "ואללה, ידעתי שאני מכיר
אותך מאיפשהו," השבתי בחיוך, שדעך במהרה, עם בוא השאלה הגורלית
שרציתי ולא רציתי לדעת את התשובה עליה. "איך הגעתי לבית שלך,
לחדר שלך, ולמה הייתי ערום מתחת לשמיכה שלך?" שאלתי כמו בלש
מוסמך. "זה סיפור מה-זה ארוך. אני לא בטוחה שאתה צריך לשמוע
אותו עכשיו. אולי תבוא לאכול משהו ואחר כך אני אשלים לך את
המידע החסר?"
לא הייתה לי ברירה, אלא להסכים איתה. אני לא רוצה לגרום לה
לשנוא אותי, על כל דבר שאני אעשה ולא משנה מה הוא יהיה. ישבנו
ליד השולחן, אני בראשו והיא לצידי, דואגת שאני אסיים את כל מה
שהיה בצלחת, שבמקרה היה בה שניצל ותפוחי אדמה, עם מלפפון חמוץ
בצד, בדיוק כמו שאני אוהב.
זה היה כמו חלום, לשבת ליד מישהו שבהחלטיות יכולתי להגדיר
כ'אהבה ממבט ראשון', והיא גרמה לכל המחשבות הרעות להיעלם.


המשך יבוא...





<<
ערום, פרק שני
:אבה קלחה




loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אני מזוזאאאת!








גולדה מאיר
במסיבת עיתונאים
בבנין התאומים
בין המון
המחלצים שאותה
קצת מלחיצים.


תרומה לבמה




בבמה מאז 28/3/02 21:42
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ידיד נחמד

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה