ישבתי מול המחשב בחדר שלי כשלפתע ראיתי אור מסנוור בחוץ.
התחמשתי באלת הבייסבול החביבה עליי, עם שני קפצונים בכיס אחד
ומקל אוזניים בכס השני ויצאתי לבדוק את פשר הדבר.
מסתבר, שחבורת חייזרים באו לבקר אותי ולדרוש בשלומי. בני
זונות.
הם לא יודעים שאני יצאתי מהקומנדו ושיש לי 95 במדעי-החברה?.
פלוצים.

אחת שתים שלוש ואני כבר בספינה שלהם קשור לאיזה שלוחן מנתחים
כזה. אם אמרתי שהם חבורת חייזרים שכחתי לציין שהם מכוערים עד
כדי כך שהתחלתי להעלות גירה בקצב מטמטם.
'בןדור... גיבורו הכל יכול של כדור הארץ... אידיוט שכמותך, מה
חשבת לעצמך כשקשרת את הקייסר שלנו לעמוד חשמל ואנסת את אישתו
?' היא הייתה כוסית, מה אתם רוצים? 'אתה תשלם, בן ארץ...'.
לפני שהוא הספיק להגיד 'אלוויס בחיים' כבר שלפתי עליו את
התת-מקלע שלי וגרמתי לו להראות כמו גבינה שוויצרית איכותית
למדי. מה? שכחתי לציין את התת-מקלע שלי כשיצאתי מהבית? נו טוב,
גם איך שהשתחררתי מהשולחן זה לא ממש משנה.

אחרי שסיימתי להתעלל בגופה שלו יצאתי מחדר הניתוחים. מולי עמדו
שני חיזרים מכוערים אחד יותר מהשני. הסתובבתי עם הגב אליהם. הם
לא הבינו מה קורה והחלו לירות עליי. כדור אחד נכנס לי בכתף
ימין ואחד בברך שמאל. הסתובבתי, לאחד אלת בייסבול בנחיר ולשני
אלת בייסבול ב'מפשעה' שלו, או מה שזה לא יהיה. בזזתי להם את
הארנקים והמשכתי לנוע. הגעתי לחדר עצום אולי בגודל של הביקיני
של רוזן בר, בו עמד חייזר עצום אחד ואיזה איגור אחד שנדבק לו
לתחת כמו איזה זנב.
שני קפצונים; אחד לעין של האיגור המזדנב ואחד מתחת לציפורן
הבוהן של העצום. האיגור מת במקום, כמובן. והחיזר העצום שהחזיק
את החתולה שלי ביד המרכזית שלו התעצבן לאללה והתחיל לבכות.
ניסיתי לחורר אותו אבל ללא הועיל. צרחתי לחתולה שלי 'האחזי חזק
! אני מיד מגיע !' קפצתי כמו איזה ברוס לי ישר לכתף של החיזר
ונעצתי לו את האלת בייסבול שלי לתוך העין הרביעית שלו. כמה
חבל. הוא צנח כמו גולית. גלגלתי את המצלמה שלי לחתולה שלי (מה,
גם את המצלמה שכחתי להזכיר?) ושמתי רגל אחת על החזה של החיזר
בעודי מניף את האלה באויר. פלאש. תמונה בפילם. נפתח כשנגיע
הביתה.
הקייסר של החייזרים כנראה עדיין לא הצליח להשתחרר מקשר הנעליים
שעשיתי כד לקבע אותו לעמוד בעודי אונס את אשתו, כי את התשדיר
הוא העביר מהרחוב..., צרח לי באינטרקום הויזואלי של הספינה ;
'הא הא ! אכלת אותה יא בן ארץ עלוב ! אתה רואה את הקופסא מעליך
?' מבט למעלה, 'כן' ' יש בתוכה פצצה שעומדת להתפוצץ בעוד שלוש
וחצי שניות ! מוההאהאאהא!!!' התעלמתי מהקליע שבברך השמאלית שלי
וניתרתי לגובה העלוב של ה30 מטר מעליי כדי להגיע לפצצה. פרצתי
את המנעול של הפצצה בעזרת מקל האוזניים שדאגתי להצטייד בו
מבעוד מועד. לחצתי על כפתור הopen שליד הפצצה וניגשתי לניסיון
הניטרול שלה. היו שמה שני חוטים. שניה לפיצוץ.
חתכתי את האדום-זה שכתוב עליו 'חתוך אותי לנטרול הפצצה', לירוק
נתתי להשאר מחובר. הפצצה התפוצצה כשניתקתי את החוט. אכלתי
אותה. החללית התפוצצה לרסיסים פיציים, גם אני התפוצצתי
לחלקיקים קטנטניים, גם החתולה שלי התפוצצה לחלקיקים עוד יותר
קטנים וכמובן גם הפילם המתעד את ניצחוני המדהים על החיזר
הושמד.

אחרי יומיים החייזרים כבשו את כדור הארץ, רצחו את הבנים, אנסו
את הבנות (בייחוד את הבלונדיניות). ניצלו את כל משאבי הסיליקון
הטבעיים שלו ונטשו את הכוכב.

חבל.

הערה לקוראים ;
סיפור זה נכתב לא כדי להעביר מסר אומנותי לסוגיו בשום אופן.
הסיפור קיים למטרה אחת: העברת דעה שרבצה אצלי בבטן בעירך מכתה
ה'. כדי להבין יותר טוב את הסיפור שלי יש לצפות בשני סרטים:
'ארמגדון' ו-'פרל הארבור'. אם לאחר הצפיה בסרטים עדיין לא
הבנתם את הסיפור, הבעיה כנראה היא אצלכם. הסיפור מוגש לכם
בצורתו הגולמית המשובשת והמקורית, מכיוון שלמחבר לא היה כח
לעבדו.