"אוי! או!! אההה!!!!!" גנחה מריה בתשוקה עזה. "אלוהים אדירים!
אהה!! אווו..." היא נגבה את הזיעה ממצחה ושכבה במיטתה באפיסת
כוחות.
"אוי אלוהים, זה היה כל כך טוב! עכשיו אני מבינה למה קוראים לך
אלוהים!"
"חאלאס עם הבדיחות סקס שלך יא שרמוטה חרמנית," ענה לה אלוהים
מן השמיים, "אני אלוהים כי ככה בחרתי שיקראו לי"
"או, ואתה ממש טוב, אלוהים שלי, ממש נפלא!"
"הייתי מציע לך להפסיק לתפוס תחת, מריה, זה שהייתי חרמן
והחלטתי לנסות מזלי עם בת-תמותה עלובה שכמוך לא אומר שום דבר
עלייך, שום דבר טוב לפחות..."
"נו, אלוהימ'וש, למה אתה ככה? אתה הרי יודע שאתה לא צריך את
המסיכות שליטה שלך איתי!"
"אוקיי זונה, בואי נבהיר משהו!" וברק פגע בגג הבית, "אנוכי ה'
אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים! למה בזבזתי ת'זמן שלי עליכם,
אין לי מושג! הייתי צריך לתת לפרעה להפוך אתכם לבהמות משא שלו
בלי לשים זין! אבל שחררתי אתכם, אפילו פתחתי ים בשבילכם! וכל
פעם שעצבנתם אותי ויכולתי פשוט להוריד אתכם בכאפה, שוב בא משה
וירד לי (רק שזה צונזר מהתנ"ך) אז סלחתי לכם...שוב ושוב ושוב!
אני כנראה יותר פראייר משאפשר! אתם ממש לא שווים את זה! אז
פשוט החלטתי שאם כבר עשיתי בשבילכם כל כך הרבה, למה לי לא
להנות קצת?"
"אלוהים... אתה יודע שאתה מעליב אותי עכשיו, נכון?"
"אוי...לא! לא!!!" צעק אלוהים בסרקסטיות, "העלבתי אותך? העלבתי
את מריה?! בן-בליעל שכמותי! לשרוף לי ת'מזבח!!" והוא גיחך
ברשעות.
"אוף נו די כבר! אתה ממש פוגע בי!"
"שמחת זקנתי בחוצות אשקלון יא מוצצת!" צעק אלוהים, "הגיע הזמן
שתביני! אני אעשה מה שבא לי בעולם הזה, כל מה שישעשע אותו
ויגרום לי להרגיש קצת יותר טוב, אני עובר כרגע את גיל ההתבגרות
ואני מחפש קצת כיף!"
"וזה הכיף שלך? להתעלל בבני האדם? אתה ממש סדיסט..."
"סדיסט, יא פוסטמה?! סדיסט?!! המרקיז דה-סד יוולד רק בעוד כמה
מאות שנים טובות, המושג הזה עוד לא קיים! ולכן את לא יכולה
להאשים אותי בכלום! וכדאי לך מאוד להפסיק להשתמש בביטויים שעוד
לא המצאתי, זה מעצבן אותי חבל על הזמן!"
"בואנה, אתה ממש מולהב מעצמך הא? אז רק שתדע שזה שיש לך זין
משמיים עד ארץ לא אומר שמותר לך להשפיט את כל העולם בשביל לספק
את המיזאנטרופיה שלך, אף אחד לא הכריח אותך לברוא אותנו!!"
"נכון...עצוב, אך נכון..." ענה אלוהים, ושלח הבזק אור מסנוור
לאות כי השיחה נסתיימה.
"פאשיסט מניאק..." אמרה מריה, והלכה לאמבט להתרחץ. עשרים
הנחשים שהמתינו לה שם באו להזכיר לה בשם אלוהים שיעבור עוד זמן
רב עד שאלוהים ירשה לאדם להגות את הרעיון של משטרים
טוטאליטריים ושהגיע הזמן שלטובתה האישית היא תפסיק להקדים את
זמנה. כתגובה שלפה מריה אם 16 מקוצר וטבחה בנחשים עד חורמה.

כתשעה חודשים לאחר מכן נולד למריה בן. היא רצתה לקרוא לו על שם
אביו, אך לבסוף החליטה על ישוע.
כבר מגיל צעיר היה ישו מאוד כריזמטי. הידיעה כי אבא שלו הוא
קדוש בורא עולם בכבודו ובעצמו גרמה לו הרבה נחת והוא שמח לגרור
את כל חבריו לרעיונות השטוטיים שלו.
בגיל 7 הוא הקים מרד בית-ספרי וכלא את כל המורים בכתה סגורה,
אל תוכה הוא השליך רימון עשן שסחב לאמו ממגירת התחתונים.
בגיל 16 היו לו בו זמנית 24 חברות, וכולן נתנו לו בשמחה כדי
שיארגן להם פגישה עם אבא שלו.
בגיל 24 הוא התחיל (מאוחר יחסית) לעשן גראס ולקחת אקסטות. הוא
היה יושב בטריפים שלו כל היום במערה מחוץ לעיר ורואה את כל
צבעי היקום מתערבבים לצורה של כוסית עירומה שעושה לו ביד מול
העיניים.
באיזשהו שלב הוא התחיל לדבר עם אבא שלו.
"לא יפה איך שזיינת את אמא וברחת!" הוא צעק עליו
"אתה צודק ילד, אבל אין מה לעשות! תגיד, בא לך להשתעשע קצת?"
"תמיד אבא, תמיד..."
"אוקיי, יש לי כמה רעיונות בנוגע לדת הנחמדה שיש בעיר שלך, אז
תקשיב טוב טוב..."

"משובח, פשוט משובח!" אמר פונטיוס פילאטוס, נציב רומא ביהודה,
ולקח עוד ביס מן הבקר הצלוי שהכינו לו המשרתים.
"חרא של עם היהודים האלו, אבל אחלה בשר יש להם! זה רק מראה
שהיצור הכי נעלה ביהדות זה הפרה!"
"אה, אדוני?" קרא השליח שזה עתה הגיע, "ידוע לך שיש איזה מטורף
שלא הסתפר או התגלח כבר כמה שנים שמנסה לאגד את כל היהודים
סביב הדת? הוא דוחף להם כל מיני שטויות בנוגע לטיהור הנפש
והחזרה בתשובה"
"אבל למה זה אכפת לי?" שאל פונטיוס ולקח עוד ביס "וממילא, לפי
מה ששמעתי הוא מנסה לערוך איזו רפומה קטנה, הא? ממש מולאן
רוז'... הוא לא מבין שבשניה שהיהודים ישימו לב שהוא מנסה בעצם
לעשות כל מיני שינויים בדת הקדושה שלהם הם יסכלו אותו? זה מה
שהם עושים לפושעי דת, לא?"
"אה, אולי אדוני, אבל אתה לא חושב שזה גם עלול להוביל למרד?"
"מרד? בנו??? היהודים האלו הם פרימטיביים ומאותגרים מדינית, הם
לא טיפשים" ענה פונטיוס והורה לשלח את השליח חזרה.

בינתיים, סיים ישוע את "הדרשה על ההר". כל הזמן בו הוא דיבר על
היטהרות הנפש ובואו של יום הדין, אלוהים התבונן והתפקע מרוב
צחוק. "שחקן מלידה הבן הזה שלי!" הוא חייך בגאווה.
אחוז גדול של יהודים בז לישו, אך הלך לבצע כמה טקסי היטהרות רק
כדי להיות בצד הבטוח.
ישוע ירד מן ההר בדרך חזרה למערה שלו, שם הוא שמר את כל החומר.
בדרך הוא פגש איזו כוסית אחת שנורא התלהבה מההרצאה שלו וגם
רצתה לנסות חלק מהחומר שלו. קראו לה הגר, והיא וישוע בילו מאז
ימים ולילות שלמים במערה שלו, משוחחים, מסתממים ומזדיינים כמו
שפנים.
יום אחד תכנן ישוע לעשות מסיבה לשנים-עשר חבריו הקרובים. הוא
פרסם פלאיירים ושלח הזמנות אצל יחצ"נים, שכן חבריו באו מאזורים
שונים.
הוא ציפה שכולם יקבלו את ההזמנות ויופיעו, וניגש בלב שקט לארגן
קצת אוכל.

הבעיה היתה שהאדם הלא נכון שמע על המסיבה הקטנה של ישוע. אדם
זה היה המחזר הנלהב ביותר של הגר. שמו היה יהודה, והוא גר
בקריות.
באותו יום הוא ניגש לפונטיוס פילאטוס וביקש לשוחח עימו לבד.
לאחר שבוצע בו חיפוש מעמיק, השאירו אותם לבד.
"מה אתה רוצה מהחיים שלי, יא יהודי טיפש?!"
שניה אחר-כך נשלחה בעיטה אדירה לפניו של פונטיוס, ואז אגרוף
שגרם לו ליפול על הגב.
"תקשיב לי יא רומי נאצי ותקשיב לי טוב, כי אני הולך לומר את זה
רק פעם אחת!" אמר יהודה, ושלח לפונטיוס עוד בעיטה כדי למנוע
ממנו לקום.
"אתה שמעת על ישוע מנצרת, נכון?"
"כן כן, שמעתי..." ענה פונטיוס שעדיין היה מעט המום.
"ובכן, הוא לא באמת סתם משוגע, הוא מתכנן מרד. מרד גדול וקשה.
הוא מתכוון לסמם צבא שלם ולשלוח אותו לארמון שלך מחר בבוקר. אם
לא תיפטר ממנו מהר, אתה תהפך לבדיחה בעיני רומא וההיסטוריה
כולה"
"אבל הצבתי מעקב אחריו! הוא לא מתכנן כלום, הוא סתם נרקו..."
אבל הוא לא הספיק לסיים את המשפט, כי יהודה הכניס לו ברכית
לסנטר.
"לא באתי להתווכח יא פגאני מטומטם! אני אומר לך עובדות! יש לי
אנשים בכל מקום, בכל העולם! אני אדם מטורף ומסוכן!! אני מציע
לך להיפטר כמה שיותר מהר מהישוע הזה, או שעד מחרתיים ינגבו את
הגופה שלך מהקיר! זה לא יהיה סתם מרד, זה יהיה המרד הגדול
ביותר שאי פעם עשו היהודים! תזכור את זה רומי דפוק!"
"טוב טוב, בסדר!" ענה פונטיוס שהיה מעט מפוחד, "איפה הוא?"
"ככה אני אוהב אותך, פונטי!" חייך יהודה והם ניהלו שיחה בפרטי
פרטים על מקום הימצאותו של ישוע.

שאר הסיפור ידוע לכל. ישוע נתפס בעודו מסטול תחת, וכששאל אותו
פונטיוס האם הוא המנהיג של היהודים, הוא ענה לו "אתה
אמרת...".
באותו יום ישו נצלב למוות. יהודה מן הקריות דאג לבוא אליו
בלילה ולהשתין על גופתו.
יהודה בכלל היה אתאיסט, ולכן אלוהים לא יכל לעצור אותו או
לנקום בו, אך בגלל שמו המטעה ההיסטוריון הרוסי שנשלח כדי לתאר
מה שקרה כתב שהיהודים הלשינו על ישו ולכן הוא מת. מפאת חוסר
מקום ושימוש בצנזורה נמחקו כמה קטעים, ובמסמך ההיסטורי הסופי
פשוט נכתב שהיהודים רצחו את ישו.
איזה מניאקים אנחנו, הא? אחרי זה אנחנו מתפלאים שהעולם שונא
אותנו...