חכי שניה, אל תלכי עדיין. הרצפה מלוכלכת. שניה, אני אשכב,
תדרכי עליי, רק לא על הרצפה, שלא תתלכלכי. לא נורא, אני אהיה
מרבד הקסמים שלך, חבל על הנעליים היפות שקנית בתל-אביב, לא?
תדרכי עליי, רק לא על הרצפה, שלא תלכלכי את הנעליים.
מה קרה? את צמאה? רעבה? חכי שניה, אני ארוץ להביא. לא, בבקשה
אל תלכי בעצמך, תני לי, אני אלך להביא, הכל טוב! את הרי לא
אוהבת לעמוד שם עם כל ההמונים האלו, הרי אף אחד שם לא יכול לך,
לאור שלך, להילה שלך, הם הרי אף פעם לא יבינו... מישהו בכלל
באמת מבין אותך? אני לא חושב... אל תלכי, אני אלך, יש לי כסף,
תחזירי בהזדמנות, כשיהיה לך. אל תלכי, אני אלך, את תישארי כאן,
תשבי עם החברות שלך, ותדברו עליי... את כל הדברים האלו שכל-כך
כואב לי לשמוע.
זה בסדר, אני אלך, כדי שתוכלו לדבר, להגיד ולהוציא הכל, את כל
הכאב והאכזבה שיש.
וואו... קר בחוץ! אני יודע שקר לך, לא כי את רועדת, כי הפטמות
שלך מתקשות ומזדקרות ככה, איך שזה מדליק אותי... הנה, קחי את
המעיל שלי. לא לא, אני לא רוצה לשמוע, לי לא קר, אני אסתדר!
הנה קחי את המעיל, הוא מחמם טיכו! רואה? עכשיו לא קר לך כבר,
נכון? מתוקה יפה שלי... אני לא רוצה שיהיה לך קר, לא רוצה
שהחיוך המהפנט שלך יתחלף בשיניים נוקשות.
עזבי שאני רק עם גופיה מתחת, בבקשה, קחי כבר את המעיל, קר לך!
אני לא חשוב, אני אהיה בסדר, אבל בבקשה, בשבילי, שלא יהיה לך
קר.
מה? את מסכימה לשבת לידי?? וואו...איזה כיף לי... אני ממש
מרגיש חשוב עכשיו, כמו מלך! הרי המלכה יושבת ליד המלך, לא?
ועכשיו ביא לידי...
אוי חכי שניה, אל תשבי! יש מסמר בגב של הכסא! אין כסא אחר
בראדיוס הקרוב, בואי קחי את שלי, נחליף, חבל לקרוע את החולצה
היפה מזארה, את כל כך סקסית איתה! וחס ושלום אל תישרטי!! שלא
יקרה לך משהו... מלאך יקר שלי... נו מה זה משנה? אז אני אדקר
בגב, אדמם קצת, שטויות! זה כאב זה? זו בדיחה! פשוט בדיחה! חה
חה חה!! חוצמזה החולצה שלי רק מפוקס, אז מה אם תיקרע?
שניה אל תשבי עדיין, הכסא הזה מלוכלך... מלא באבק, גועל נפש!
מי אחראי על ניקיון הכסאות פה?! מה זו האנרכיה הזאתי?!! שניה,
אני אוריד את הסווטשרט שאבא קנה לי. הנה קחי, שימי אותו על
הכסא, שלא יתלכלכו לך המכנסיים. אל תדאגי, אבא יבין! הוא יודע
כמה אני אוהב אותך. חוצמזה גג ניתן לאמא שתכבס, בטוח יש לה קצת
זמן בין כל העבודה והתינוקות, שתלך לישון טיפה יותר מאוחר,
אפשר לחשוב מה היא כבר עושה המפונקת! חבל לי שתתלכלכי, בבקשה
חכי שניה, קחי את החולצה שלי.
מה קרה אהובה שלי? למה את בוכה? בבקשה תפסיקי, כל דמעה שלך היא
כמו חץ רעל בלב שלי... גם כשאת בוכה את יפה, באמת שכן! אני
יודע, את לא מאמינה לי, אני לא מבין בזה... אני רק בן ועוד בן
כזה מטומטם, אני מצטער שהטמטום שלי מעצבן אותך... אבל למה את
בוכה? בבקשה תפסיקי לבכות, למרות שאיפשהו בפנים אני אולי רוצה
שתבכי רק לעוד כמה שניות, כדי שתתני לי לחבק אותך קצת...
להרגיש אותך קצת קרובה ללב שלי. לא, די, מספיק... יפיפיה שלי,
למה את בוכה? למה כואב לך? בגללי??? אוי...אוי...סליחה...אני
מצטער...כל כך מצטער...אוי... בבקשה אל תבכי, אני כל כל רוצה
שיהיה לך טוב, בבקשה תהיי מאושרת בשבילי...בבקשה! אני יודע שאת
לא יכולה ושזה לא עוזר, כן אני סתם מעצבן אותך עוד עכשיו...
מסכנה שלי... כמה אני אוהב אותך... כמה הכאבתי... חבל שאי אפשר
להעביר את הכאב שלך אליי, את כולו, שאני ארגיש ואסבול כמו
שמגיע לי, חיה רעה שכמותי... אבל אי אפשר, ובגללי את
סובלת...בגללי רע לך, כואב לך, עצוב לך...בגללי את
בוכה...בגללי... אל תדאגי, אני אלך עכשיו... אני אעשה שיהיה לך
טוב שוב, שתחייכי. לאנשים אחרים תחייכי, אבל עדיף, העיקר החיוך
הזה שלך שכל כך מחמם אותי... הנה מתוקה, אני הולך... תראי, יש
לי סכין בתיק... יפה, נכון? אני שמח שאת חושבת ככה. הנה, אל
תדאגי, מעכשיו יהיה לך טוב, הנה, לימדו אותי שאם אני אחתוך
כאן, בדיוק כאן מעל השעון שלי, מספיק עמוק ומספיק חזק אז הכל
ייגמר בקרוב... הנה, הצלחתי...אאוצ'! איי!!! זה מאוד כאב, את
יודעת?! אבל לך כאב יותר...כל כך הרבה יותר...בגללי...אני כל
כך מצטער מתוקה שלי, כל כך מצטער...הלוואי ויהיה לך טוב...רק
טוב...אני אוהב אותך...אני כל כך אוהב אותך...שלום יפיפיה שלי,
שלום...