אל תשאלו. קיבלתי אולטימטומית.
שלא יהיו לכם אשליות. זה לא סיחרר אותי או משהו. אני לא מרגיש
שום צורך להגיד תודה לאף אחד. אבל בכל זאת, ולמרות שהיא הזכירה
לי הרבה אולטימטומים שקיבלתי בימי חיי, זה לא אותו דבר. בכל
זאת - אולטימטומית.

נכון. זה לא שהיו לי הרבה אפשרויות פעולה. יכולתי לקבל אותה או
לא. זהו. אין באמצע. שוב - מאוד דומה לאולטימטומים המגעילים
שהייתי מקבל עד היום. אבל אחרת. יותר נחמד.
האולטימטומית שלי נתנה לי הרבה יותר חשק להיענות לה מאשר
האולטימטומים שקיבלתי עד עכשיו. למה זה ככה? קשה לי להסביר.

אה. היא היתה נעלבת. כן כן. ראיתם פעם אולטימטום שנעלב? גם לא
תיראו. הם לא נעלבים. זה חלק ממה שעושה אותם אולטימטומים. ולא
משנה אם זה אולטימטום אינטיליגנטי, אולטימטום אלים, אולטימטום
חלש שלא עומד מאחוריו כלום או אולטימטום בכאילו, כמו זה שפרס
משתמש בו כשהוא מאיים לעזוב את הממשלה. הוא פשוט לא נעלב
(האולטימטום. לא פרס. פרס כן נעלב).

האולטימטומית שלי היתה נעלבת. היא נעלבה איך שהיא הגיעה. ולא
תגידו שעשיתי משהו לא בסדר. תיכף אחרי שקיבלתי אותה, ביקשתי
לקבל קצת יותר זמן. אתם יודעים, לחשוב על מה אני הולך לעשות.
בכל זאת אולטימטומית. איך שביקשתי, טראח. ישר צעקות. דמעות.
קללות (קללות!). אללה ודוניה. מה לא היה שם. האשימה אותי שאני
שוביניסט. שאני לא יודע מה אני רוצה מעצמי. שאני אסדר את החיים
שלי לפני שאני עושה בלאגן בחיים של אחרים. והכי עיצבן אותי -
שאני לא מוכן למחוייבות.

מה לא מוכן למחוייבות? איזו מחוייבות? אני ביקשתי לקבל אותך?
מה, אנחנו יוצאים ביחד? על זה היא דווקא התנצלה. אמרה שהיא לא
יודעת למה היא אמרה את זה. פתאום זה בא לה. אמרתי לה שאני
דווקא יודע למה היא אמרה את זה. זה בגלל שהיא אולטימטומית ולא
אולטימטום.

עוד דבר. היא קצת קשה בהחלטות. זאת אומרת, לוקח לה זמן להחליט.
בדרך כלל אתה יודע מה הולך לבוא כשאתה מתחיל לקבל את
האולטימטום שלך. עוד לפני שהברירה הגרועה הראשונה נפרשת לפניך
"במלוא הדרה" אתה כבר יודע מה תהיה הברירה השניה, שזה בדרך כלל
משהו הרבה יותר גרוע מהברירה הלא סימפטית הראשונה.

לא אצלה. כאן באמצע הברירה הראשונה הלכתי לעשות לעצמי קפה.
חזרתי עם ההפוך והיא עוד לא החליטה אם זאת באמת הברירה הראשונה
או שזו השניה, או שבכלל היא צריכה לתת לי אפשרות אחרת. הצעתי
לה שתחזור פעם אחרת כשכל האפשרויות יהיו מסודרות כמו שצריך
ואמרתי שלי דווקא אין בעיה לחכות. כמובן שהיא נעלבה שוב.

אחר כך היא נכנסה לאמבטיה להתאפר. הצעתי לה ללכת לסרט או משהו
כדי לנקות את הראש והיא הסכימה. אמרתי לה תעזבי אותך
מההעלבויות האלה והמריבות והכאב ראש. חוץ מזה גם אני הייתי
צריך קצת לנשום אוויר כדי לקבל את ההחלטה. היה נחמד מאוד.

כשחזרנו, לא לקח לי הרבה זמן להכניס אותה למיטה. היא לא היתה
במצב נפשי משהו, עם כל ההתלבטויות והחוויות החדשות. הבנתי ממנה
בדרך חזרה מהבית קפה (שבו ישבנו אחרי הסרט) שהיא לא כל כך
מרוצה מהתפקיד. להיות אולטימטומית. זה לא בשבילה. היא טיפוס
רגיש מדי. הסכמתי איתה מיד.

הסקס היה נפלא. בבוקר הכל היה ברור. מה היא רוצה. מה אני רוצה.
מה הולכת להיות הבחירה שלי. עכשיו היא שמחה שלקחה על עצמה את
העבודה הזאת של להיות האולטימטום של החברה שלי שירה. "תפסיק
לפזול אל בחורות אחרות, או שתצטרך לוותר עלי". כמה פשוט. כמה
קל. בעיני רוחי נפנפתי לשירה לשלום בפעם האחרונה בעודי חוזר
למיטה לעוד סיבוב עם האולטימטומית שלי.

אתם מבינים. זה היתרון שבאולטימטומית. כל כך לא כמו אולטימטום.
אני אפילו לא אצטרך לוותר על בחורות אחרות. לאולטימטומית
המתוקה שלי לא איכפת. זה עדיין יהיה יותר טוב מהתפקיד הקודם
שלה. תארו לעצמכם. חמודה שכזו עובדת בתור שיחה של גברים
במילואים.