עליתי על האוטובוס.  
הנהג חייך אלי ואמר: "קח, נקב."
-"סליחה?" שאלתי מעט תמה,
-"נקב את הכרטיסייה, זה השירות בשעה הזאת" חזר ואמר.
-"מה זאת השעה הזאת" , שאלתי בפקפוק,
-"זו השעה שהכל יכול לקרות..." ,  חייך.

פיל חלף על פני נושא מריצה. לקחתי את הכרטיסייה וניקבתי.
"נחמד" הרהרתי לעצמי.
-"מתי בדיוק מתרחשת השעה הזאת" הקשיתי ושאלתי,  
-"היום, מחר, אתמול ותמיד" התפלפל האחרון ופתח את הדלת
האחורית.  לאחר שאישה זקנה, עם שיער שיבה אסוף בקפידה נשאבה
מכיסאה החוצה לתוך הריק, סגר הנהג את הדלת ושרק פזמון ישן.

-"האם זו שעה מיוחדת ?" שאלתי.
-"זו שעה מיוחדת לאנשים מיוחדים" ענה.
-"אם כך" הסקתי בשמחה, "משמע אני מיוחד... לא כך ?"
-"אתה חושב שאתה מיוחד ?" שאל הנהג,
-"אה... כן" עניתי בהיסוס מה,
-" אם כך, מי אני שאומר שאתה לא ?" ניצח ומיד הוסיף "הרי אתה
מכיר את עצמך הכי  טוב, לא?".

שני כמרים ביזאנטיים עלו על האוטובוס והיזו מים קדושים על
נוסעי האוטובוס בעזרת צינור כיבוי אש. רטוב עד עמקי נשמתי,
פניתי אליהם בתרעומת וגיליתי, להפתעתי הרבה, כי האחד הפך לקערת
קורנפלקס תלמה והשני לקרטון חלב תנובה. הכנתי לי קערת קורנפלקס
בחלב ופניתי לשבת על אחד הספסלים.

האוטובוס המריא ומבעד לחלון ניבטה אלי אופקים העירומה.

קמתי ממקומי כשאני משאיר את הקערה הריקה למחצה ליד כלוב
השימפנזות וחזרתי לנהג כשבמוחי מתרוצצת השאלה: "...ומה תפקידך
בכל העניין ? מניין אתה יודע כל כך הרבה אודות השעה הזאת ?"
-"אני ?" גיחך במשובה "אני הנהג שלה".
-"כוונתך שהשעה הזאת נוסעת ?" הקשיתי
-"נוסעת, קופצת, עפה, יושבת, חושבת ומרביצה" התחכם.
-"היא גם יורדת ?" שאלתי בלגלוג.
-"כן, אבל לא בולעת" השיב ברצינות תהומית.

מובס חזרתי למושבי. בדרך עברתי ליד סליה של הזקנה שנשאבה לריק
וגיליתי כי הזקנה שכחה את שיניה בתוך אחד הסלים. הוצאתי את
השיניים התותבות מהסל והאחרונות פנו אלי בצעקה: "עזוב אותנו,
חולירה" וניסו לנשוך את אצבעותיי.
"???" חשבתי לעצמי, "!!!" האירה ההבנה את בדל מוחי, "זוהי
השעה הזאת".

החזרתי את חלקי הזקנה לסל והתיישבתי חזרה במקומי תוך שאני
מהרהר בתהפוכות העולם ומוציא בעזרת קיסם שאריות כומר ביזאנטי
מבין שיני. לאחר דקות מספר התיישב לצידי הנהג.
-"ראיתי שאתה מתעניין בשעה הזו ובאתי לספר לך מעט עליה"
-"ומי נוהג באוטובוס?" שאלתי בחשש.
-"אף אחד" חייך, "הוא מכיר את הדרך לבד. אילפתי אותו היטב. הוא
יודע מה זה 'בוא', 'שב', 'רגלי' ואפילו 'תן יד'. אבל לא  מומלץ
להגיד לו את זה", ציין בסוגריים , "כבר שני אנשים נמחצו למוות
לאחר שהושיט להם את הגלגל..."
"הבנתי" השבתי בחוסר הבנה מוחלט "אז איך אני יודע מתי זו השעה
הזאת?"
-"כשתצטרך לדעת, תדע. זה כל הסוד. השעה הזאת מתאימה את עצמה
אליך, למצב-רוחך ולמצבך הגופני והנפשי.

לפתע קרא הכרוז: "התחנה הבאה: אנגליה של ימי הביניים".
"שוב הוא מתחיל עם השטויות שלו..." לחש לי הנהג והתגלגל חזרה
למושבו על רולרבליידס אדומות.
ריח חריף הגיע לאפי וכשהסבתי את מבטי לאחור נגלו לעיני שני
חתולים ארסים עושים על האש, ולאחד מהם היתה שרשרת זהב עם השם
'צחיק'. אכלנו שישליק עכברים אופטי עם גלגלת וקינחנו במקלדת
מוקצפת.

ירדתי מהשעה שבע ומהורהר ומיד התיישבתי לכתוב את קורותיי.
אין לסיפור הזה פואנטה.
(אפילו סוף כמו שצריך אין לו).
מה שכן יש זו נקודה למחשבה:
- האם יש שעה כזאת?  
- ואולי אין ?
- ואם יש, אז מה ?