ירדנה יצאה עם חברות שלה לערב בנות והשאירה אותי לבד בבית.
בהתחלה חשבתי שאולי גם אני אצא לערב של בנים אבל אז נזכרתי
שאין לי חברים. זה קורה לי כל שבוע מחדש. כבר שלוש שנים אני
וירדנה גרים יחד וכבר שלוש ירדנה מדי שבוע ביום ראשון נוטשת
אותי לערב הבנות שלה. אז כשאני לבד בבית אני עושה כלים, מנקה
קצת ורואה טלוויזיה.
תמיד הייתה תוכנית אחת שנורא אהבתי לראות, זאת הייתה מן תוכנית
אירוח כזאת  אבל תמיד היה שם מן קטע כזה של אנשים שמפתיעים
אנשים אחרים וזה תמיד היה נורא מרגש. פעם אחת הם הביאו עולה
חדש שהיה חולה במחלה נוראית ולא ראה את אמא שלו למעלה משנתיים
ופתאום האמא האבודה הגיחה מאחורה, כל הקהל ואני התחלנו להזיל
דמעה ואפילו לא היה אכפת לנו שלמען הפגישה המרגשת של האם והבן
בשידור חי הם מנעו מהם להיפגש שלושה ימים קודם, העיקר שהם
נפגשו בתוכנית.
כשצפיתי בתוכנית מיד עלה בראשי רעיון להפתיע את ירדנה ולהציע
לה נישואין בשידור חי.
ראיתי אחרי הכתוביות של סוף התוכנית טלפון, ישר התקשרתי ודברתי
עם אישה בשם שולמית, היא ביקשה ממני להשאיר פרטים ואמרה שמישהו
מההפקה יחזור אלי בקרוב. כבר למחרת הפתיעו אותי וצילצלו
מההפקה. הם שאלו אותי מה אני רוצה ואני התחלתי לספר להם כמה
אני אוהב את התוכנית שלהם, ושאני כל שבוע רואה את התוכנית שלהם
, ושאני נורא אוהב את ההפתעות שעושים בתוכנית שלהם וגם התחנפתי
קצת. אחרי זה סיפרתי לאיש מההפקה שהיה על הקו , שגם לי יש
רעיון להפתעה בתוכנית, וסיפרתי לו שאני מעוניין להציע נישואין
לחברתי ירדנה בשידור חי. האיש מההפקה אמר בטון מזלזל " זה
הכול?". נפגעתי קצת ושאלתי מה רע בזה והאיש ענה לי  שאין בזה
דבר רע אבל זה פשוט נעשה כבר כל כך הרבה פעמים, על ידי כל כך
הרבה אנשים , וזה בכלל לא מקורי והקהל משועמם מזה כבר וזו כבר
מזמן לא דרך להעלות את הרייטינג. אחר כך הוא שאל אותי אם "יש
משהו מיוחד בהצעה?" , לא הבנתי מה הוא רוצה ואז הוא הסביר לי
" האישה שאתה מציע לה, היא אולי קצת מיוחדת...?" , מיוחדת
מאד, עניתי בגאווה. "לא , לא מיוחדת כזאת" ענה ברוגז, "נכה?
מפגרת? עולה חדשה? מפורסמת? משהו?" שאל בלי לקחת אוויר," לא!
שום דבר מיוחד", הפעם אני הייתי זה שענה ברוגז. "טוב אז אני
אדבר עם המנחה ונראה מה אפשר לעשות, אבל אל תבנה על זה" אמר
וניתק, אפילו בלי להגיד ביי.
עוד באותו יום הוא התקשר אלי ואמר לי שהם ידחפו את הצעת
הנישואין שלי שתי דקות לפני הפסקת הפרסומות השלישית והודיע לי
להגיע עם בת זוגתי לאולפן ביום של התוכנית ולהתיישב בשורה חמש
בכיסאות 2,3 ורק בהם כי אחרת המנחה לא יוכל לזהות אותי, ושוב
הוא ניתק מבלי לומר ביי.
החלק הקל היה מאחורי ועכשיו היה עלי להתמודד עם החלק הקשה
בתוכנית- לגרום לירדנה לוותר על ערב הבנות שלה ולבוא איתי
לתוכנית. למחרת בערב סיפרתי לה שקיבלתי כרטיסים לתוכנית, היא
אמרה לי שהיא לא יכולה לבוא כי זה ערב הבנות שלה. היא הציעה לי
לקחת את אחותי. אמרתי לה שמאד חשוב לי שהיא תבוא איתי לתוכנית
והסברתי לה שזה בילוי חד פעמי ואת ערב הבנות שלה היא יכולה
להעביר ליום אחר, היא לא השתכנעה אבל אחרי שנדנדתי לה הרבה מאד
היא נאלצה להסכים.

הרגע הגדול הגיע. נסענו לאולפנים ואחרי שפעמים טעיתי בפניה
איכשהו הגענו. הובלתי אותה לכיסאות שנשמרו במיוחד בשבילנו
והתיישבנו. היא לא הייתה מרוצה מהמקומות ורצתה לעבור אבל
שכנעתי אותה שהמקומות בסדר גמור. היא נראתה נהדר כרגיל וגם אני
ניסיתי להראות בסדר עד כמה שאני יכול ואפילו קניתי חולצה חדשה
בשביל הערב.
לראות את כל הקהל, התאורה, התפאורה והמצלמות זה דבר מסעיר מאד
וגם מלחיץ. הלב שלי דבק מהר והדפיקות התגברו עוד יותר שהתוכנית
החלה ועוד יותר אחרי כל דקה שעברה והייתי בטוח שעוד רגע הוא
קופץ החוצה. לא הייתי מסוגל ליהנות מהתוכנית ואפילו כשהיו צמד
בדרנים שהצחיק מאד את הקהל , אני ישבתי עם פני פוקר, לא זז ,
לא צוחק ובקושי נושם. גם ירדנה לא צחקה אבל זה בגלל שזה נחשב
להומור נמוך לדעתה.
הפסקת הפרסומות הראשונה חלפה, גם השניה , והרגע שלי הגיע.
המנחה אמר שיש מישהו בקהל שעומד להפתיע מישהו אחר. המנחה עלה
במדרגות לכיוונינו ונעצר לידנו. ראיתי שניכר היה שירדנה מאד
מבולבלת. המנחה שאל אותי לשמי ועניתי לו בביטחון עצמי גבוה,
אחר כך הוא שאל את ירדנה לשמה והיא ענתה בביטחון עצמי נמוך
,אבל עדיין יותר גבוה מהביטחון העצמי הגבוה שלי. המנחה סיפר
לירדנה על חברה הנפלא שביקש להפתיע אותה , ובדיוק אז בתזמון
מושלם קמתי מהכיסא, ירדתי על ברכי, הוצאתי טבעת מכיסי ואמרתי
בצורה הכי רומנטית ובדיקציה הכי ברורה "ירדנה, התינשאי לי?"
דמעת התרגשות ירדה מלחיה של ירדנה ואז המנחה הפנה לפיה את
המיקרופון והיא אמרה "כן!". הקהל באולפן פצח במחיאות כפיים
סוערות ואני וירדנה התחבקנו. משום מה היא לא נתנה לי לנשק
אותה. התוכנית יצאה להפסקת פרסומות שבה כל מי שישב סביבנו בקהל
ברך אותנו ואחר כך נשארנו לצפות בתוכנית שנמשכה.

כשהתוכנית נגמרה ירדנה לא אמרה כלום, וגם כשעשינו דרכנו לאוטו
וגם שנכנסנו לאוטו והתחלנו לנסוע היא לא אמרה כלום.
חשבתי שהיא לא מדברת רק בגלל שהיא עדיין מנסה לעכל את החוויה
שעברה הלילה. החלטתי שאני צריך לשבור את הקרח, "אני לא מאמין
שאנחנו מתחתנים על באמת, תודי שזה יותר מיוחד מערב הבנות שלך"
אמרתי בהתלהבות. "כן הרבה יותר מיוחד" אמרה בציניות.
"תגידי משהו מציק לך?" שאלתי. "למען האמת כן" אמרה והחלה
לשפוך את דבריה בשצף קצף " תראה, אני לא רוצה להתחתן איתך...
אמרתי כן רק בגלל שזה היה שידור חי, לא יכולתי להגיד לא!  אתה
יודע מה זה היה עושה למעמד החברתי שלי? לכל מקום שהייתי הולכת
היו מצביעים עלי ואומרים הנה זאת שאמרה לחבר המסכן שלה לא
בשידור חי והשפילה אותו בטלוויזיה. לא הייתי יכולה לחיות עם
זה, הייתי חייבת להעמיד פנים, הייתי חייבת לומר כן, אבל התשובה
האמיתית היא לא, והאמת היא שכבר בכלל תכננתי להיפרד ממך. זה לא
אישי... פשוט אנחנו שונים, אני ממעמד חברתי גבוה, יש לי המון
חברות ומקצוע חשוב, ואתה , איך אני אגיד את זה בלי
לפגוע...אפס! אין לך חברים, או עבודה נורמלית. לא התכוונתי
לפגוע בך אבל פשוט אין לי ברירה אני לא יכולה למשוך את זה. זה
יפגע פשוט במעמד החברתי שלי".
דממה השתררה במכונית. רציתי לשאול אותה שאלות, הרבה שאלות, אבל
הדמעות חנקו את גרוני, ולא רק שהן חנקו את גרוני, הן גם טשטשו
את הראיה שלי בצורה רצינית.

תוך כמה שניות נשמע בום ענק, ראיתי אש מסביבי ואת האוטו מרוסק.
עשיתי תאונת דרכים. האוטו עף באוויר ונחת במהופך והגג נסגר
עלינו. איבדתי את ההכרה. התעוררתי מטושטש לגמרי בבית החולים,
הייתי חלש מאד אבל לא נפגעתי קשה. הרופאים אמרו שזה ממש נס
שבקושי נפגעתי, אבל לירדנה לא היה מזל, היא סבלה מפגיעה מוחית
קשה והפכה לחצי משותקת ומפגרת. כשסיפרו לי על מצבה בכלל לא
הייתי עצוב, להפך תכנתי נקמה, והנקמה באה לא הרבה זמן אחר כך.

התחתנתי עם ירדנה בשידור חי בתוכנית הטלוויזיה ההיא, הרי שם
היא הסכימה בהתרגשות להינשא לי. הפעם קיבלו אותי לתוכנית בלי
בעיה והיה לה רייטינג עצום- הגבוה ביותר שהיה לה אי פעם וזאת
הייתה הנקמה שלי. התחתנתי איתה.
דרך אגב היא צדקה, המעמד החברתי שלה באמת נפגע. החברות שלה לא
באו לבקר אותה אפילו פעם אחת, אבל יש לי הרגשה שזה לא קשור
לעובדה שהיא התחתנה איתי.