אתם מכירים את זה שאתם נכנסים לאוטו, בסבבה לא ממהרים, לא
לחוצים.
נכנסים לאוטו כאילו כל החיים שלכם אתם יכולים לנהוג לעבודה!
פשוט להמשיך ולהמשיך, אף אחד לא יעיז לעצור אתכם.
אתם נאיבים! לא יודעים חצי מילימטר מהחיים שלכם, עיוורים, שימו
לב לדברים.
תשמעו רדיו, תראו טלוויזיה, תשאלו חבר!

אישית אני לא מאשים אתכם, לא ידעתם, זה לא כזה ברור שביום
ראשון על הבוקר אחרי שבת יפה עם החברה ואטימות לב למצב, יפול
עליכם דבר כזה.
פשוט לא ידעתם, זו לא סיבה להתעצבן, ואין לכם אפילו שניה לעבור
נתיב. יכולתם לנסוע בדרך עוקפת, לקצר את העסק, אני מבין אתכם,
הפניה לא הייתה ברורה ובדיוק פספסתם אותה! נחזור להתחלה, אתם
נוהגים בסבבה,התנועה מתחילה להיות צפופה יותר ויותר. רק לפני
שניה היו לכם אלפי רעיונות חדשים לפרויקט הזה בעבודה, או
שבדיוק שמעתם איזה שיר שעשה לכם את היום. אבל לא! אין לכם לאן
לנסוע, וזה חוסם לכם את הראש. אין לכם רעיונות לפרויקט המזוין.
אני בכלל לא אתחיל לדבר על כל השירים האלה ברדיו שלא נשמעים
לכם טוב. רק זבל! המכונית היפה שלכם כבר לא כ"כ יפה. היא
מלוכלכת כמו איזה שרמוטה, זונת נסיעות. אין יותר ירוק, אין
עצים, אל תשאלו איפה ציפורי השיר שצייצו לכם באוזן לפני שניה.
כל זה נעלם. במקום זה מה יש לכם מול הפרצוף? עשרות מכוניות,
צפצופים, עשן, אנשי היי טק שאם הם יפסידו את הראיון הזה הם
יצטרכו ללקק עוד כמה ישבנים ולהמציא עוד כמה עשרות רעיות
מתוחכמים שרק מיליונרים גדולים יכולים לקנות. עזבו חצי כוס
מלאה, רדו מהגישה הזאת! מחסום יש לכם! נתקעתם, אפילו על
השוליים אתם לא יכולים לנסוע, לא בגלל המצפון היפה שהיה לכם
לפני שני שניות. מכוניות משטרה עוברות בו, ועוד רגע תראו איזה
שוטרת כוסית שכרגע נתנה לבוס שלה אז היא מרגישה טוב היום, היא
תיתן לעוד כמה אנשים דו"חות.
כל החיים עוברים לכם מול העיניים, שתיים עשרה שנה בכיתה
מסריחה, עוד שלוש שנים בשביל המדינה המסריחה הזאת שאפילו
לאוניברסיטה לא קיבלה אתכם. למה לא שמתם זיין על כולם? הייתם
יוצאים עם ההכי כוסיות, מגדלים זיפים, סוחבים איזה מעיל עור
וקונים איזה הארלי. לא היה לכם לאן להגיע בחיים, אבל לפחות
הייתם עוברים ת'פפק הזה. ואתם איזה הארלי יש לכם, בקושי הונדה.
הכוסית היחידה שלקחתם ליציאה הייתה הכלבה שלכם וגם היא השתינה
הלכים לפני כולם בקניון, בת זונה. אתם כ"כ כועסים, בא לכם בטח
לשבור איזה חלון או לגנוב לעצמכם את הרדיו, אבל לא!!! חס
וחלילה שתצאו שהריבוע הזה שמקיף אותכם כל החיים! פשוט חס
וחלילה!
זהו! הפקק נפתח, אין מחסום. החיילים התפזרו ואתם ממשיכים
לנסוע. אחרי חמש דקות התנועה זורמת לאט לאט אתם רואים איזה
ציפור שיר, והנה איזה שיר טוב ברדיו. וזהו, הכל חזר לנורמלי,
כאילו נשאבתם בחזרה ממסגרת שאם הייתם תקועים בה עוד כמה דקות
הייתה פורצים ממנה. אתם בטח חזרתם לרגיל, הכל בסדר עכשיו,
כאילו כלום לא קרה. חבל! אולי הייתם משנים משהו, משתנים איכשהו
שוברים ת'מסגרת, יוצאים מהאוטו, מריחים ת'אוויר ורואים שהוא
מזוהם... מה שהיה כרגע נמחק מהראש שלכם, מין מנגנון של המסגרת
הזאת.
קחו עצה ממני: פעם הבאה שזה קורה לכם, לכו לישון... או תשתנו!