"כל מסע של אלף מילין מתחיל בצעד אחד" (או משהו כזה) אמר פעם
מישהו. וצדק.

האדם הקדמון
הבטתי לפינת המערה וראיתי את דמותי משתקפת בכד המים. שפשפתי את
מיצחי השטוח וניסיתי לחשוב מה עוד אצטרך למסע. כמו בכל שנה,
זמן ציד הממותות הגיע. לקחתי את האלה המסוקסת שלי, מעט פירות
וגרגירי יער ויצאתי לדרכי.

הצלבן
הבטתי לפינת החדר וראיתי את דמותי המשתקפת בשריוני המבריק.
החלקתי יד בזקני המטופח ותהיתי האם שכחתי משהו. כמו בכל שנה
לערך קרא המלך לאביריו הנאמנים לבוא עימו למסע צלב. לקחתי את
חרבי הכבדה, מעט בשר משומר ויצאתי לדרכי.

החייל
הבטתי לפינת החדר וראיתי את דמותי המשתקפת במראה הגדולה.
העברתי יד על שערי הקצוץ בקפידה ותהיתי אם לא שכחתי כלום. כמו
בכל שנה הגיע זמן המילואים. לקחתי את נשקי האישי, הכנתי לי
סנדוויץ לאוטובוס ויצאתי לדרכי.

ה- dude
הבטתי לפינת החדר וגם שם היה בלגאן. העברתי יד בשערי הארוך
וידעתי לבטח כי שכחתי משהו. כמו כל יום לערך הגיע הזמן ללכת
לטיול בטבע. לקחתי ג'וינט ובקבוק מים מינרליים ויצאתי לדרכי.