עלם טיפוסי, מטפס.. מטופס
אתה מטפס יפה.. הנה סטירה
על מה?
למה לא הבאת לי את הגופיה שלך?  קר לי..
עיניים גדולות.. מבולבלות.. בוכות..
שוברות שתיקה בשתיקה יותר חזקה..

ועכשיו לבד..
הנה אני מטפס יפה.. סטירה מישהו?
קר לי גם.. ואמא לא תהיה עוד לעולם..
לבד המשכתי.. הגעתי לכאן.. בכעס..

חורף כסוף מושלג, התהיה חברי?
להבת הרגש שבי יכולה להמיס קרחונים..
מצטער, שלג..

אישה תמימה ורוגשת.. התהיי חברתי?
התאהבתי בדימיון והוא העדיף לחיות בסבל..
מצטער, תמימות..

עץ השדה, התהיה חב.. חברי?
שתיקה עמוקה.. מהעץ..
ואם רק נפל עלי תפוח..
חופן דמעות.. לשדה..
מאושר..

ורציתי.. כן, רציתי.. אני רציתי משהו..
משהו אדום.. וגדול.. ורגיש..
משהו.. שחור כזה.. כחול עמוק..
וירוק.. ירוק צהבהב אפילו..

היכולת לרצות..
הרצון.. וגם הרצון לרצות..
וגם...
כשיש באמת מה לרצות..

עלם טיפוסי? מטפס? ...מטופס..?!
בוכה על ילדותו.. על שנותיו..
ורוצה הכל חזרה..
את התפוח.. התמימות..
השלג..

..את הצבעים..

קר לי.. ומצמרר..
לבכות ..בלי גופיה..
ושלג.. ותמימות..
ורוצה..
רציתי..

רציתי אותך..
איתי.