תרגם מאנגלית: אסף חרמון


האיש התהלך בעצבנות בחדרו.
"היא היתה צריכה כבר להגיע מזמן".
"למה היא לא באה?".
"איך היא יכלה לשכוח?".
ככל שחשב על כך, כן יכל לשאת זאת פחות.
צעדיו נעשו קצרים ונוקשים.
"כך לא עושים...אבל למה?...אולי היא כבר לא..."
נהיה לו רע וכבד, הוא האט צעדיו והחל לגרור רגליו בנדנוד
מגוחך.
"די!"
רע וכבד.
"די!!!"
רע וכבד.
הוא ביצע תפנית מסוכנת אל עבר החלון והטיח את עצמו מבעד
הזגוגית.
בדרך למטה הוא ראה אותה עם הבלונים.


אפילו לא טרחת להחליף את המנעול בחדר.
למען האמת אני מוצא זאת די מעליב.
הבעיה שלך היא שאת תמיד יוצאת בסערה, משאירה אחריך חורבן. אני
לעומתך, אוהב להשאיר את הדברים כמו שהם, לא נוגע, זיכרון
משומר. אני יורד למטה ומתיישב על המדרגות, זמן חסר חשיבות.
לא זוכר מתי הגעת, מחובקת עם זר, שניכם צוחקים, עוברים לידי
ונכנסים לבנין.
אני רגיל כבר שאת מתעלמת ולכן נכנס אחריכם. מפתיע איך התרגלתי
מהר למצבי החדש.
אמנם הזר בחור די גדול, אך נשאר לי חריץ צר להידחק לתוכו
במיטתכם ובאמת כבר לא כל כך איכפת לי שאת מתעלמת.
רק תעשי לי טובה, קר לי. בקניות הבאות תוסיפי לרשימה אקדח.



"מה רע בדג?"
"זה לא דג שלמה, תעזוב כבר את החצילים ובוא נתקדם לתור".
"מה מצילים? דג שולה, לצהרים אוכלים דג!"
אחח, וזה אפילו הולך ומחמיר. שנים אנחנו כבר ביחד, אהבה הפכה
להרגל, הרגל הפך לזקנה, ועכשיו טירוף. אותו זה לא מטריד, הוא
לא כל כך מודע, אבל אני עדיין זוכרת צלול ברוך השם. זמנים
אחרים, שלווה. אני חושבת שהסיבה שאני עוד עומדת על הרגליים היא
להזכיר לעולם, איך הוא היה פעם.
אבל העולם לא רוצה לדעת והעמידה קשה עלי, קשה מאוד. מה לעשות
שעם הגיל נחלשת הראייה, אגב איפה שמתי את המשקפיים?
כשאני מחליפה בין הכדורים, אין טבעי מכך. בגיל כזה הזיכרון הוא
חיה בוגדנית, אין מה להאשים.    
 

בכל אחד משלושת הקטעים, נכללו תיאורים מפורטים ומזעזעים
הקשורים בחתול. למען הימנעות מחיכוך מיותר, עם ארגונים למען
זכויות בעלי החיים, הושמטו במתכוון אותם קטעים אמורים.
שאר הקטעים וכן הכותרת הושארו במתכונתם הרגילה(המת').