כשאתה מתעורר לשקיעתו של בוקר כזה אתה רוצה
לכסות טוב טוב את האזניים,
שלא ישמעו את בשורת האיוב שבחוץ
(למרות שאמרו לך מאות פעמים שאיוב אחד אינו מבשר את בוא
האביב).
אתה רוצה
לכסות טוב טוב את העיניים ,
שלא יראו את איוולת האבלות ואת התפשטות הטפשות
(למרות שאמרו לך אלפי פעמים לא לתפוס אדם בשעת סערו).
אתה רוצה
לישון למאה שנה, עד שתבוא הנסיכה הנכונה,ותעיר אותך לעולם יותר
טוב.        חסר חוסרים.
(למרות שאמרו לך מיליוניפעמים שנסיכות-כמו אנשים טובים-תמצא רק
באגדות).
אבל אתה לא יכול.
אתה חייב להמשיך ולסחוב את שק חטאיך הקדמוניים.
להסתכל בשמיים המעוננים חלקית
ולנחם את עצמך שמחר יהיה יותר טוב
(למרות שאמרו לך מיליארדי פעמים שסוף טוב יש רק בהוליווד).