"אנחנו צריכים לדבר" אמרתי לו.
הוא הניח את העיתון שקרא "על מה?" הוא השיב בפשטות האופיינית
שלו, בלי לתהות מאיפה בכלל נפלתי עליו.
"אז ככה, ישבתי וחשבתי היום, מה זאת הקרבה? למה אנשים מקריבים
את החיים שלהם או משהו שחשוב להם למען מישהו אחר?"
נו, ו...."
ו... והגעתי למסקנה שאין דבר כזה. אין דבר כזה הקרבה."
הוא פשוט הסתכל עלי וציפה להמשך, איזה מרגיז הוא!, אפילו איזה
"מה?!" תמוה לא קיבלתי.
"תראה," המשכתי. "חשבתי על זה הרבה ועל מה אני הייתי עושה
במצבים כאלה, אם נגיד זה היה החיים שלי או החיים של מישהו מאד
חשוב לי."
"אתה לא היית מקריב את החיים שלך בשבילו נכון?"
"נכון, לא הייתי מקריב, כי אין דבר כזה, אני הייתי עושה החלטה
מחושבת ומעדיף למות במקומו."
"אה.. אז כן היית מקריב את עצמך!"
"לא, לא אתה לא מבין אני הייתי עושה החלטה, מה יותר עדיף לי,
אני לא יכול לחיות במחשבה שמישהו מת בגלל שאני רציתי להמשיך
לחיות."
"אז אתה אומר, בעצם, שכל מה שבני-אדם עושים זה החלטות
מחושבות."
"אני אומר יותר מזה, אני אומר שלא רק שאנשים עושים החלטות, הם
גם בוחרים במה שטוב להם, הם לא יכולים לבחור אחרת, זה משהו
שטבוע בנו, משהו שעוזר לשרוד... לא, לא משהו שעוזר לשרוד אלא
משהו שגורם לנו להרגשה טובה בדרך השלילה."
"אז איפה נכנסים אלה שמתאבדים או כאלה שנותנים את החיים שלהם
בשביל מישהו אחר, איפה ה"כיף" שלהם?"
"אה, פה נפלת, אמרתי: "הרגשה טובה בדרך של שלילה", כלומר אם זה
לא רע, זה טוב. אנשים מתאבדים כי רע להם והמוות מפסיק את זה,
או כאלה שיהיה להם רע אם הם יחיו שמישהו אחר ימות במקומם."
"תן לי רגע," הוא אמר.
"זהו" חשבתי סוף, סוף אין לו מה להגיד חשיבה שלי נכונה,
הצלחתי.
ואז הוא המשיך....

"אתה אומר, בעצם, שבני-האדם הם יצורים שחושבים רק על טובתם
האישית, בחישוב הכללי."
"כן"
"אנוכיים, שבעצם כל מה שהם עושים אפילו אם זה נראה "טוב" ולמען
הזולת זה בעצם גורם להם להרגיש טוב...."
"בדרך של שלילה!"
"כן, כן בסדר, "בדרך של שלילה" ובעצם אדם לא יכול לעשות משהו
שגורם לו להרגיש רע... בחישוב הכללי ולטווח ארוך."
"כן, חוץ ממשוגעים, הם לא נחשבים, זה בעצם מה שעושה אותם
למשוגעים."
"אה...?! אז יש יוצא מהכלל שלך, טוב אני מניח שזה בסדר."
"אז תחשוב על זה... כל מה שעושים "בשבילך" זה בעצם לא בשבילך,
זה בשבילם!, הם!, החברים שלך הם חברים שלך רק בגלל שכיף להם
להיות חברים שלך, ואתה חבר שלהם כי כיף לך, הכול זה טובה
אישית! כולם בעצם שמוקים שחושבים רק על עצמם, מה שמבדיל בין
"טוב" ל"רע" זה בעצם סולם ערכים שונה ונקודת מבט שונה! תחשוב
על זה."

"הממממ.... והגעת לכל התיאוריה הזאת שבני אדם הם אנוכיים
בגלל?"
"מה זאת אומרת, לא סתם הגעתי לזה, חשבתי על זה הרבה, המון."

"ולמה אתה חושב שכולם חושבים כמוך?" הוא אמר בטון רגוע.

"......" לא היתה לי תשובה.

"תכין קפה" הוא אמר, והמשיך לקרוא עיתון.



(מבוסס על שיחה אמיתית)