ישנה בועה, בתוך הבועה חי לו אדם. אדם זה הינו אדם רגיל ככל
האדם. במהלך חייו למד האדם להכיר את הבועה היטב, טיפס על
קירותיה, גלש במגלשותיה, בקיצור הכיר את זו הבועה ככף ידו.

אך אם תתקרבו ותביטו באדם תראו שחסר לו משהו, תראו עצב
בתנועותיו. והיה אם תקשיבו היטב תשמעו את זעקתו האילמת: "אני
רוצה לצאת, אני אסתדר בלי הבועה. היא לא מגינה עלי היא רק
כולאת אותי. ואתם תצעקו אליו: "אז צא, תנפף את הבועה". ולפתע,
תבחינו במחט בידו של האיש ותעצמו עיניכם מפאת קול הניפוץ הקרב,
אך הקול יתבושש מלבוא. ותפקחו עיניכם ותראו שהאדם בוכה ותבינו
שהוא מנוע מלצאת.